"יש לנו 1500 ימים עד שיא תפוקת הנפט, ומחר יהיה לנו יום אחד פחות", כך אמר כריס סקרבובסקי, עורך המגזין Petroleum Review, בהרצאה שנשא בכנס ASPO האחרון. תחזיותיו של סקרבובסקי, המתמקדות בזרימת הנפט ולא ברזרבות, מנבאות ש'נפגע בתקרת התפוקה' כאשר נגיע לתפוקה יומית של 92-94 מיליון חביות (ב-2006: 85 מיליון חביות ליום). למרבה הצער, כך אמר, "באופן קולקטיבי, אנחנו עדיין בשלב ההכחשה."
זוהי מלאכה נפתלת לייצר תחזיות אמינות, סקרבובסקי הסביר. פיענוח סטטיסטיקות ה-IEA (סוכנות האנרגיה הבין-לאומית) משולה לפיענוח צופן דה-וינצ'י. לסיבוך העניין תורמת נטייתן של התעשייה ונציגי הממשל להפיץ תסריטים אופטימיסטיים. "רימינו את עצמנו, מתוך כוונות טובות, אך עם תוצאות הרסניות." המפתח, כך הוא אומר, הוא לבחון "מה מפיקות הנפט עושות, ולא מה היושב ראש והמנכ"ל שלהן אומרים."
סקרבובסקי אומר שהרעיון של שיא תפוקת הנפט הוא ישיר ופשוט: "זה אמיתי, זה ממשמש ובא, וזה הולך להיות לא נעים." סקרבובסקי, הידוע בדוחו"ת המגה-פרוייקטים שלו הסוקרים שדות נפט חדשים הנכנסים לפעילות, הדגיש את החשיבות שבהתמקדות ב'זרימת' הנפט מאשר ברזרבות התת קרקעיות.
"אם אתה הולך למלא את רכבך בדלק ונאמר לך לחזור בעוד שש שעות-או בעוד חודש- אתה מקבל מושג על מהות הבעייה. לרזרבות יש חשיבות רק כאשר ביכולתנו להפוך אותן לנוזלים (קרי-להביא אותן לשוק). אחרת, הן רק קונספט אקדמי. העובדה שניתן להפיק כמויות עתק לאורך זמן לא נותנת מענה לצורכי הביקוש הקיימים כיום."
סקרבובסקי מצטרף לקבוצה מתרחבת שרואה את שיא תפוקת הנפט מגיע מוקדם מאשר מאוחר. "זה לא יכול להיות רחוק", הוא אומר. והתוצאות לא יכולות להיות יותר נחרצות. "בנינו חברה שלמה סביב הנפט. הכל תלוי בכך שהנפט זול ומצוי בשפע. נאלץ לשנות את כל מה שאנחנו עושים."
הזינוק החד במחירי הנפט מאז 2002 מאשר את המציאות החדשה של הידוק החגורה בתחום האספקה. "מה המחיר מספר לנו? הוא אומר לנו נואשות 'שלח לנו עוד נפט'. ככה השוק עובד."
אך מקורות חדשים אינם בנמצא, הוא אומר. וגם הביקוש לא נהרס כמצופה. "שניהם לא עובדים. אין מספיק מקורות חדשים, והביקוש לא נופל, פרט למקרה של העולם השלישי, שלא עומד במחיר. בנו (תושבי העולם הראשון) זה פשוט עוד לא פגע."
ולמרות זאת, הרס הביקוש יפגע בכלכלות המתועשות מכיוון שהצפי להגברת התפוקה יעלם מזמן. "אנחנו לא מוצאיםאת הנפט מהר מספיק, השדות הקיימים ישנים ומיוגעים, פיטרנו יותר מדי אנשים בתעשייה, והעלויות עולות מעבר לגג."
המודל המקיף של סקרבובסקי מקזז את זרימת הנפט התוספתית עם כיווץ התפוקה עבור שדות קיימים. הגברת התפוקה נטו נראית אפשרית לעוד מספר שנים, כך אמר, אך בסביבות 2010-2011, הירידות יעלו במשקלן על העליות- ואז העולם כולו יגיע לתקרת התפוקה. סקרבובסקי פוטר את התחזיות האופטימיסטיות של אירגונים כגון Cambridge Energy Associates (CERA) כ"שטות מוחלטת".
סקרבובסקי אומר שמאמצי השיכוך לא ישפיעו במידה רבה על עיתוי נקודת השיא- מספר חודשים או שנה לכל היותר. מדינות מפיקות נפט, למשל, עשויות להסיט נתח גדול יותר מתפוקתן לצריכה הדומסטית, תוך הידוק טבעת החנק סביב צווארן של המדינות המתועשות. "זוהי צורה מעודנת של עינוי, התוצאה עשוייה להוביל למחזה מעניין: רכבי 4*4 ברחובות מקסיקו, ומכוניות חכמות ברחובות יוסטון."
