בחום השמש של אמצע אוגוסט, התיישב אמיר כרמל ליד המחשב לכתוב סיפור. הוא לא מספר סיפורים במקצועו אבל הצורך עלה ואמיר נתן לו דרור. בסיפורו הכמו-תיעודי מתאר אמיר השתלשלות ארועים דמיונית המתרחשת בבנין מגורים בגבעת שמואל, בה אדם מגלה יום אחד שכל מה שחשב על העתיד, בטעות חשב. תגובתו איננה בהלה ויאוש אלא נסיון ליצור מחדש קהילה, אותה התארגנות מופלאה של אנשים שבכוחה להתגבר על המכשולים הקשים ביותר, אולי אפילו על מה שצפוי בעקבות שיא תפוקת הנפט.
ההשראה לסיפור באה בחלקה מארגון transition towns שהוקם ב-2005 על ידי לואיס רוני ורוב הופקינס בקינסייל אירלנד. השאלה שהטרידה את מנוחתם היתה: איך הקהילה שלנו יכולה להגיב לאתגרים ולהזדמנויות ששינוי האקלים ושיא תפוקת הנפט מציבים?
התשובה היתה הקמת הארגון, שמעניק כלים לקהילות המעונינות להכין עצמן להפחתה דרסטית בזמינות האנרגיה, כמו גם לצורך בהפחתת פליטות הפחמן.
בכל אופן, סיפורנו מתחיל בעוד יום של קיץ מהביל, ה-15 לאוגוסט 2009, בעיר גבעת שמואל…
