פרק מספר 10 מסדרה המתארת את הקמת Transition Town הראשונה בישראל בעיר גבעת שמואל.
כל הכתוב הוא פרי דמיון, הקשר בין הכתוב לדמויות אמיתיות מקרי בהחלט.
שישי 6 לנובמבר 2009
סיירתי ברגל בכל רחובות השכונה. התברר שרק בהליכה רגלית ניתן לבחון לעומק את הרחוב והמדרכות. גיליתי שאורן צדק בכך שאין צל בשכונה. אכן יש הרבה השקעה בגינון, אבל לא באופן שיוצר הצללה להולכי הרגל. ראיתי עצים שנשתלו לפני קרוב לעשר שנים, אך לא יצרו הצללה. כנראה שלא די לשתול עצים, אלא יש לבחור עצים שגדלים באופן שיוצר הצללה רבה. הרגשתי שאני לא יכול להתקדם ללא יכולת לזהות את העצים בשמם. ערכתי ברור באינטרנט ומצאתי המלצה על ספר חדש יחסית שעוסק בעצי נוי. הספר נכתב על ידי ניסים פינס ונקרא "עצי נוי בישראל". מכיוון שלא ניתן לרכוש אותו בחנויות, התקשרתי לניסים ורכשתי את הספר ישירות ממנו.
שלישי 10 בנובמבר 2009
הספר של ניסים כבר בידי, השקעתי את כל הערב בלימוד הספר, אין מה להגיד – הספר מעולה. עכשיו נשאר למצוא כל חלון זמן פנוי, לשוטט עם הספר ולהגדיר את העצים.
שישי 13 בנובמבר 2009
עוד בוקר של אוטובוס מהלך. כרגיל עברנו בחורשת הזיתים על שם חללי הצוללת דקר, ניצלתי את הזמן לספר לילדים את סיפור הצוללת. קצת היסטוריה לא הזיקה לאף אחד.
בדרך חזרה המשכתי לשוטט עם הספר. הגעתי לשליטה טובה בספר, הבנתי שהעצים ברחוב בגין שאינם נותנים צל נקראים ברכיכיטון. הבנתי שצריך לבדוק את העניין של הברכיכיטונים האלו, ואולי צריך לפעול להפסקה של שתילת העצים האלה.
באזורים הוותיקים זיהיתי עצים שנותנים צל טוב, מכנף נאה, פנסית, שלטית, צאלון. אני חושב שהצאלון זה העץ עם הפריחה האדומה שאורן תאר. אולי צריך לבקש שישתלו לנו צאלונים בשכונה.
הרעיון של אורן לגבי שינוי הגיזום של הגדר חי נראה מבריק, כל כך פשוט ויעיל, איך לא חשבו על זה קודם.
שני 16 בנובמבר 2009
מחריפים האיומים בסקציות על אירן מצד ארצות הברית. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בין חריפי הדוברים.
מה יגבר כאן, הפחד מאיראן גרעינית או ההתרפסות בפני יצואנית נפט משמעותית?
מחיר הנפט הגיב למתיחות מול איראן והגיע לערך של 82$ לחבית, וכמובן שאביגדור ליברמן שלנו ממשיך להדאיג את סוחרי הנפט.
השבוע חלה עליית מדרגה נוספת בשפעת החזירים כאשר 8 אנשים מתו מהמחלה (או מסיבוכים שלה) ביום אחד. החורף האמיתי עדיין לא הגיע, אז מה יקרה בינואר ופברואר?
התכנסנו אצלי בדירה. הגיעו – משה, אורנה, דלית ואורן.
דנו בשבוע רביעי לאוטובוס המהלך, אורנה עדכנה שוועד ההורים של הכיתה מבקש לכלול את כל הכתה בפרויקט. יש כבר רשימה של קווים לפי חלוקה גיאוגרפית. הבניין שלנו יהיה תחנת מוצא את אוטובוס מהלך מספר 2.
אורן סיפר על התעניינות מצד המגזר הדתי ברעיון של האוטובוס המהלך, אך עדיין אין מימוש. אולי מספיק להם בשלב הזה ההליכה לבית הכנסת בשבת?
ההסעות המשותפות של ילדים הופכות להיות נפוצות משבוע לשבוע, והלחץ ביום שישי בצהריים על כביש הגישה לבית הספר הולך פוחת.
עדכנתי על המחקר שלי בנושא העצים. סוכם שצריך לנסות לפעול בבניין שלנו מול הוועד לגבי הצללת החזית הפונה למדרכה, וכן למצוא דרך להשפיע על העירייה בנושא הגינון – עדיין לא ברור כיצד.
דלית: "האמת, יצאתי מהפגישה הקודמת בהרגשה לא כל כך טובה. נתתם לי להרגיש כמו איזה פרינססה מפונקת. אני כנראה עדיין לא מחוברת מספיק לרעיון של Transition, אני לא מבינה איך כמה ילדים שהולכים ביחד ועוד כמה עצים ברחובות יצילו אותנו אם התרחישים שקשורים בנפט אכן יתרחשו"
אמיר: "דלית, כמו שאומרים – שאלה מצוינת. כשאני אומר לילד שלי 'שאלה מצוינת' הוא יודע שאין לי תשובה. אז אכן כן, אין לאף אחד תשובה ברורה איך להיערך לנושא Peak Oil ושינוי האקלים ובטח בזמן שהמדינה אינה מראה שמץ של התייחסות לנושא. אז אנחנו יכולים לבחור לא לעשות כלום, או לאט לאט לחפש את אוסף השינויים שיבנו לנו 'עמידות' לזעזועים שעלולים לבוא עלינו.
זה הזמן לדון במונח 'עמידות'. הכוונה ליכולת של חברה או בודדים להתמודד עם שינוי או זעזוע בתנאי הסביבה ולהמשיך באורח חיים סביר למרות השינויים חריפים ככל שיהיו.
בישראל הדרך הפשוטה ביותר להסביר עמידות היא דרך הערכות למצבי חרום. נדמיין שחס וחלילה מתחילה מלחמה נוספת. משפחה עם ממ"ד, תאורת חירום, שאגרה כמות מסוימת של מזון ומים תתמודד טוב יותר ממשפחה שלא נערכה כלל.
אבל הדוגמא הזו מטעה קצת, כי זו עמידות לזמן קצר.
אנחנו נשאף לפתח עמידות לטווח זמן ארוך, וזה דורש הרבה יותר מסתם אגירה של קופסאות שימורים.
נזכר עכשיו בתקופת הצנע של שנות החמישים. משפחה שחיה במרחב כפרי, ויכלה לגדל גינת ירק קטנה ומספר תרנגולות, הצליחה לשרוד טוב יותר ממשפחה שחיה רק על בסיס תלושי המזון הממשלתיים. אפילו במעברות, משפחה שאספה שאריות לחם וגדלה כמה תרנגולות בין הפחונים הצליחה לשרוד טוב יותר.
מדובר על רכישת מיומנויות נוספות על המקצוע אותו אנחנו מחזיקים. לדוגמא: משפחה שיש לה ידע מסוים בתפירה תוכל להתמודד תקופה ארוכה ללא צורך בקניית בגדים מאשר משפחה ללא שום ידע כזה. וכאן הנקודה המבלבלת, כדאי שנדע לתפור עבור העתיד, אבל זה לא אומר שממחר אנחנו מתחילים לתקן את כל הגרביים הקרועות שלנו.
עולם שבו צורכים פחות אנרגיה הוא בחלקו דומה לעולם שבו חיו ההורים שלנו, ואפילו לשלנו שהיינו ילדים. אני אומר 'בחלקו', כי לא חייבים לשכוח את כל הידע והטכנולוגיה שצברנו עד היום, וניתן יהיה לשלב.
הנה, תראו את מה שכבר מימשנו, הפעלנו אוטובוס מהלך שזה פחות או יותר חזרה לדרך שאנחנו הלכנו לבית הספר שהיינו ילדים. אבל את התיאומים ערכו בטלפון סלולארי."
אורן: "אמיר, יש לי בעיה עם ההסבר שנתת, זה לא שאני חושב שההסבר לא נכון, פשוט אני חושב שהסבר על גידול תרנגולות ותפירת גרביים לא ידבר אל הקהל הרחב. אני רוצה להציע הסבר נוסף שמתייחס לצורה שהעיר בנויה. נקח מקרה לדוגמא של אדם שעבר עברת תנועה ורישיון הנהיגה שלו נשלל לשלושה חודשים. זה זמן ארוך מדי מכדי שאפשר יהיה לממן נסיעה במוניות. אז עמידות יכולה להיות האפשרות לנסוע באוטובוס לעבודה, או באופניים, או עם חבר לעבודה שגר בסביבה, לקנות בסופר מול הבית כמו שלנו יש, לקחת את הילדים לבית הספר ברגל. למזלנו גבעת שמואל היא עיר קומפקטית שרוב הנסיעות בתוך העיר הן לא יותר מקילומטר, וחוץ מזה יש לנו שילוב של מגורים ומסחר שמוריד את הצורך בנסיעה מחוץ לעיר בשביל כל שטות. חזרה לאותו אדם בשלילה, אצלנו הוא יוכל להעביר את תקופת השלילה עם נזק מועט מאשר אדם אחר שגר בפרבר מרוחק ללא תחבורה ציבורית וחנויות"
אורנה: "לדעתי בהקשר של עמידות ניתן לדבר גם על המארג החברתי. ככל שאנשים מכירים את השכנים שלהם, ויודעים לשתף פעולה כשצריך, ניתן להגיע לעמידות רבה יותר. אמיר דבר על יכולת לתפור, אז אם משפחה לא יודעת לתפור אבל השכנים כן, אז הם יכולים לעזור אחד לשני, ולקבל בתמורה נניח עזרה בבישול או השגחה על הילדים."
אמיר: "אני מסכים עם אורן ואורנה"
דלית: "תשמע אמיר, זו הייתה חתיכת הרצאה. נשמע שיש המון היגיון לאנשים שפתחו את הרעיון של Transition"
אמיר: "טוב, נסיים בכך את הערב. לשבוע הבא תחשבו על הרעיון של עמידות ומה ניתן לעשות בכדי לחזק את העמידות שלנו"
כיצד מחזקים עמידות? על כך בפרק מספר 11
