שיא תפוקת הנפט – Peak Oil Israel

בחודש האחרון יש גל של ארועים בהם גופים רשמיים וחשובים החלו לעסוק באפשרות של הגעה לשיא תפוקת הנפט בזמן הקרוב.
על פי הגרפים, אנחנו יודעים שהתפוקה העולמית של נפט גולמי נכנסה לפלטו החל מתחילת שנת 2005, כך שברור שאנחנו כבר עכשיו בשיא תפוקת הנפט, אך עדיפה התפכחות עכשיו מאשר לעולם לא.
Chris Nelder באתר Energy & Capital ערך סיכום מעולה של ההתרחשויות של החודשיים האחרונים.
לכתבה

בפוסטים הקודמים התמקדתי בחשיבות שיש לארגון OPEC לעתיד מחיר הנפט, ובמיוחד ביכולת של הארגון להגדיל את התפוקה במקרה שהביקוש העולמי יעלה.
אתר thenational מציג את הבעיות שיש למדינות שונות בארגון, וכיצד בעיות אלו עלולות למנוע את היכולת להגדיל את התפוקה.
לכתבה המלאה

אתר rigzone פרסם את רשימת עשרת תגליות הנפט והגז המשמעותיות בשנת 2009.
נתחיל בחדשות הטובות, קידוח תמר מופיע ברשימה ושם את ישראל על מפת האנרגיה העולמית. כבוד!!
החדשות הרעות – ממקורות אחרים מתברר ששנת 2009 הייתה שנה של גילויים גדולים מאוד של נפט ביחס לשנים קודמות, אך סך כל הגילויים הם של בערך עשרה מיליארד חביות נפט. אולם הצריכה השנתית של הנפט היא מעל 30 מיליארד חביות, כך שאין בגילויים לפצות על הצריכה השוטפת. בנוסף, הגילויים הם במקומות ובעומקים קשים ביותר. לדוגמא, Tiber הוא בעומק של בערך 12 ק"מ, כך שהוא הקידוח העמוק ביותר שבוצע אי פעם ויש לפתח טכנולוגיית שאיבה עבור עומק כזה.
לכתבה המלאה

אתר The Oil Drum פרסם את Oilwatch Monthly January 2010.
ניתן לגשת ישירות למסמך pdf מלא של הדוח.

נתוני OPEC spare capacity נשארו כמעט באותו הערך כמו בדוח מחודש שעבר.
כמו שכתבתי בפוסט קודם, אני מייחס לנתון הזה את האינדיקציה לעליה הבאה במחירי הנפט.
מה דעתכם? האם ניתן לסמוך על אמינות נתוני OPEC spare capacity?
האתר פתוח לתגובות ללא רישום מוקדם, נשמח לקרוא את דעתכם.

נכתב על ידי אמיר כרמל

קיים ויכוח גדול לגבי ההשפעה של ספקולנטים על מחירי הנפט. אנשי כלכלה נוטים לייחס את כל העלייה במחירי הנפט בשנת 2008 לפעולה של ספקולנטים. מנגד, אנשי קהילת 'שיא תפוקת הנפט' מצביעים על כך שתפוקת הנפט הגולמי (crude) לא גדלה כמעט מאז 2005. אז מה התשובה הנכונה? לדעתי שני ההסברים נכונים. אכן נוצר לחץ של ביקוש ביחס לתפוקה שלא עלתה, אך הספקולציה שימשה כ'מגבר' לאותו לחץ והעלתה את המחיר לרמות הגבוהות ביותר שהיו אי פעם. באותה מידה, בריחה של ספקולנטים הורידה את המחיר מערך של 147$ (יולי 2008) לערכים בסביבות 30$ (תחילת 2009). הנתון הבולט הוא שהתפוקה השתנתה בלא יותר מחמישה אחוז, כאשר השינוי במחיר היה אדיר.
בשבוע האחרון יש נסיון להניע תהליך ב-CFTC בארצות הברית, ובשמה המלא "Commodity Futures Trading Commission", להגביל ספקולציות בחוזים עתידיים על נפט.
גם אם הרפורמה תעבור יקח עוד זמן רב עד שההשפעה שלה תורגש. עד אז מחיר הנפט ישאר חשוף למתקפות של ספקולנטים ולתנודות בשער הדולר.
לכתבה על הרפורמה המוצעת באתר msnbc.

משה שלום התייחס באתר גלובס לשאלת המחיר העתידי של הנפט. יש לציין ששלום הוא בין הכותבים הכלכליים הבודדים בארץ שמכיר ומאמין ברעיון של Peak Oil.
שלום מנסה להבין מתי הנפט יחצה את רף 90$ לחבית. זו אולי אחת השאלות החשובות ביותר כיום לכלכלה העולמית, וזאת מפני האמונה שנפט הנמכר במעל 90$ גורם למעין "מס" על הכלכלה, מונע חזרה לצמיחה, ועלול לדרדר את העולם לשלב הבא (תרחיש W) במשבר הכלכלי שהחל בשנת 2008.
זה המקום לטעון שהשלב הבא במשבר הכלכלי יהיה חמור בהרבה מהשלב הראשון, וזאת מכיוון שלממשלות שוב לא יהיו את אותם טריליוני הדולרים 'לשפוך' בכדי לתמרץ את הכלכלה.
בעיתון גלובס פורסמה כתבה המביאה מדבריו של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית (IMF), דומיניק שטראוס קאהן. מתוך הכתבה:
קאהן הזהיר כי "יציאה מוקדמת מדי מחבילות התמריצים עלולה להיות טעות משום שיתכן ולמדינות אין את הכלים הנחוצים להתמודדות עם נפילה נוספת למיתון לאחר שהשתמשו גם בכלים הפיסקליים והמוניטריים שברשותם".
חזרה למחיר הנפט. אני מציע לבחון את מחיר הנפט ביחס ליכולת של ארגון OPEC לייצב אותו לערך שהם רוצים. בחודשים האחרונים אנו שומעים שוב ושוב את ראשי OPEC (בעיקר מערב הסעודית) טוענים שמחיר 'הוגן' לנפט הוא בטווח של 75-80$ לחבית. הסיבה לכך (מבחינתם לפחות) היא שדרוש מחיר של 60$ בכדי לפתח שדות חדשים, וכאמור עליה מעל 90$ תגרור כניסה למיתון נוסף. לאחר הכניסה למיתון של 2008, חלה ירידה בביקוש לנפט והמחיר קרס בתחילת 2009. OPEC בצעו סדרה של קיצוצים במכסות הייצור שלהם, ולאורך מספר חודשים הצליחו לייצב שוב את המחיר. החל מחודש יוני 2009 המחיר התאושש ל70$ ומאז המחיר נע בטווח שבין 70-84$ לחבית.
מבחינת OPEC המצב כיום הוא כאמור 'הוגן' ואין צורך לשנות את מכסות הייצור של המדינות החברות. בכדי שהמחיר ישמר בטווח הרצוי, צריך שלארגון יהיו שתי יכולות:
1) יכולת עצירת אספקה, וזאת על ידי משטר המכסות ומידת העמידה של המדינות במכסות. במידה והמחיר צונח, הסעודים מכנסים את המדינות, מקצצים במכסות, 'קוראים אותן לסדר', ומוודאים שיש עמידה ביעדי המכסות. אך כל עוד המחיר הוא בטווח הרצוי, הסעודים 'מעלימים עין' מרמאויות של מדינות ביחס לעמידה ביעדי המכסות.
2) יכולת אספקה עודפת, הכוונה למתקני אספקה שמושבתים באופן יזום, אך ניתן להפעילם בטווח של 30 עד 90 יום. היכולת הזו נקראת spare capacity או excess capacity. כל עוד יכולת האספקה העודפת גדולה ממיליון חביות ליום, יש לארגון עדיין יכולת לייצב מחיר, אחרת נוצר מצב שהביקוש עולה על התפוקה והמחיר יכול לעלות ללא שליטה, בסיוע של ספקולנטים שמזהים את המצב.
שני הגופים החשובים ביותר שמפרסמים את נתוני spare capacity של OPEC, הם IEA (ארגון האנרגיה המייעץ למדינות OECD) וכן EIA (ארגון האנרגיה של ארצות הברית).
אתר The Oil Drum מרכז עבורנו בכל חודש את הנתונים משני מקורות אלו ומפרסם אותם בניתוח חודשי הנקרא Oilwatch Monthly .
בדוח של דצמבר 2009 ערכי OPEC spare capacity (סעיף 7) הם 5.38 (על פי EIA) או 4.08 (על פי IEA), כך שיש עדיין לארגון OPEC יכולת לייצב את המחיר כרצונו.
בגרפים הבאים מוצגים נתוני OPEC spare capacity ביחס לתפוקה של OPEC, רואים בבירור את ההשפעה של קיצוץ המכסות בתחילת שנת 2009.

מתי ערכי OPEC spare capacity ידרדרו ל'טווח השחור'? זה נושא לפוסט נפרד.
ומה לגבי ירידת המחיר לערך של 60$? כל עוד העולם לא נכנס למשבר משמעותי נוסף, שיגרור צניחה בביקוש לנפט, יש לארגון OPEC יכולת לאושש את המחיר באם הוא יצנח מתחת לערך של 70$.
אירוע של משבר עולמי נוסף יכול לקרות, וישנן מספר סיבות שמדברים עליהן באחרונה: פיצוץ בועת נדל"ן בסין, חדלות פירעון של מדינות כמו יוון, אירועים שונים סביב איראן ועוד אירועים בלתי צפויים שהם מבחינת 'ברבור שחור'.
סיכום – המחיר צפוי להישאר בטווח של 75-80$ עד שתרד יכולת האספקה העודפת של OPEC, או שתחול קריסה כלכלית עולמית לפני כן.

נכתב על ידי אמיר כרמל

האתר The Oil Drum מציג את הדוח החודשי שלו לחודש דצמבר.
הדו"ח מרכז נתונים משני סוכנויות העוסקות בחקר נושא האנרגיה:
IEA – הגוף של מדינות OECD.
EIA – הגוף של ארצות הברית.
ישנו שוני קטן בין הנתונים וזאת מפני שאין שקיפות מלאה בעולם האנרגיה.
אני מציע להתמקד בנקודות הבאות:
גרף מספר 1 – אנחנו עכשיו רק 2 מיליון חביות ליום מתחת לשיא התפוקה של אמצע 2008, כלומר במקרה שהביקוש יעלה עוד קצת נתחיל לראות נסיקה של המחירים מעל 100$ לחבית.
גרף מספר 2 – הנפט הזול המוגדר Crude נכנס לפלטו (פרט לעלייה קלה באמצע 2008) החל משנת 2005, וזה גם המועד בו מחירי הנפט החלו לנסוק.
גרף 3 – תפוקת Crude במדינות שאינן חברות באופק נמצאת בירידה!
גרפים 5,4 הם אולי החשובים ביותר. הגרפים מציגים את ערכי יכולת היצור הפוטנציאלית של אופק – spare capacity. במאמר קודם הסברתי מדוע הגל הבא של המשבר הכלכלי יכול להיות קשור לערך של spare capacity. בגרפים ניתן לראות שיש בין 3-4 מיליון חביות ליום של רזרבת יצור לאופק, מעל ל'קו השחור' של מיליון חביות ליום שמנטרל את היכולת של אופק לשלוט במחיר.
נמשיך ונעקוב אחרי הדוחות החודשיים הללו, ונבחן את מגמת spare capacity של אופק.

נכתב על ידי אמיר כרמל

האם סין הענקית פוחדת מישראל? היתכן? וכיצד נפט קשור לסיפור?
על כך בכתבה הבאה

World Energy Outlook 2009

בתאריך 10 בנובמבר 2009 פרסם ארגון IEA את הדוח WEO2009.
באתר Energy Bulletin ניתן למצוא תקציר של הדוח.

נזכיר שארגון IEA הוא הגוף המייעץ בנושאי אנרגיה למדינות OECD. מדינות רבות פוטרות את עצמן מעיסוק בתחזיות לגבי נושא האנרגיה תוך הסתמכות על הדוחות של IEA, ומכאן חשיבותו האדירה של הארגון והדוחות שהוא מפרסם.
בשנים האחרונות, ובייחוד בדוח של שנת 2008 הארגון מנמיך את התחזיות שלו. בדוח השנה אין כמעט שינוי בתחזיות ביחס לשנה הקודמת.
בשנים האחרונות הוגדרו לארגון שתי מטרות סותרות:
1 – להציג את הדרך להגעה לביטחון אנרגיה שיאפשר צמיחה כלכלית, כך שאנרגיה לא תהווה מכשול כלכלי לצמיחת הכלכלה במדינות OECD.
2 – להציג את הדרך בה מדינות העולם יידרשו לשנות את מדיניות השימוש באנרגיה, וזאת בכדי למנוע את התחממות כדור הארץ עקב פליטות CO2.
בדוח של 2008 הארגון לא ממש הצליח ליישב את הסתירה בין המטרות.
בדוח השנה הארגון בחר בדרך של פרסום שני תרחישים שונים.
Reference Scenario – תרחיש המתמקד בפיתוח כלכלי, ולכן נותן דגש על צמיחה בצריכת האנרגיה לצורך אפשור הצמיחה הכלכלית. בתרחיש הזה ריכוז CO2 עלול לעלות עד 1000PPM, שמשמעו עליה של 6 מעלות. בתרחיש זה צריכת סך כל הדלקים הנוזליים מגיעה לערך של 105 מיליון ליום (ביחס לערכים של 84-85 בתקופה האחרונה).
450PPM – תרחיש המתמקד במניעת שינוי האקלים על ידי הגעה למקסימום של 450PPM בריכוז של CO2, ובכך למנוע עלייה של יותר משני מעלות. חשוב לציין שישנם טענות רבות שהסף הרצוי הוא 350PPM ולצורך מאבק על כך קם ארגון 350.org.

בדרך של הצגת שני תרחישים, הארגון מעביר למקבלי ההחלטות בעולם את הנטל של הבחירה בין התרחישים והתוצאות שיהיו לבחירה. יש לזכור שבתאריך 7 לדצמבר השנה תתכנס בקופנהגן וועידת COP15 בה ינסו מנהיגי העולם לנסח פרוטוקול חדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג בשנת 2012.
הדוח אינו מכיר במגבלות טכניות או גיאולוגיות בתפוקת הנפט, אלא רואה את ההפקה כפונקציה של כמות הכסף המושקע בפיתוח שדות נפט עתידיים.
במאמר זה לא נסכם את כל הפרטים, ונתרכז במספר תובנות והשגות על הדוח.
תפוקת הנפט במדינות שאינן חברות באופק תגיע לשיא בשנת 2010, מה שאומר שכל העלייה בתפוקה שהארגון חוזה תבוא מארגון אופק. מכאן ברור שארגון אופק יחזק את כוחו להשפיע על מחירי הנפט בעולם. בנוסף נשאלת השאלה האם לאור ההיסטוריה של 'משחק' בנתוני רזרבות הנפט, האם הגיוני להאמין שארגון אופק אכן מסוגל להגדלה כזאת בתפוקה?
בנושא מחירי הנפט, הארגון צופה לערך של 100$ לחבית בשנת 2020. אולם ישנם טענות רבות שהכלכלה העולמית, ובייחוד זו של ארצות הברית אינה יכולה לצמוח במחיר כזה.
הארגון מדגיש שעם התאוששות הכלכלה העולמית, יעלה הביקוש לנפט ומחירו יעלה. הארגון משער שנראה זאת בערך באמצע העשור הבא.
האתר של Guardian פרסם טענות של שני מדליפים בכירים מארגון IEA שטוענים שתחזיות IEA מוטות כלפי מעלה עקב לחצים של הממשל בארצות הברית וכן רצון להימנע מתחזית קודרת מדי שתערער את השווקים הכלכליים. כתבה נוספת עוסקת באותו הנושא.
מאמר שנכתב באוניברסיטת Uppsala, והותר לפרסום עכשיו, מנתח את הדוח של שנת 2008 (שכאמור כמעט זהה לזה של 2009) ומערער על התחזיות. המאמר הגיע למסקנה שבשנת 2030 סך כל תפוקת הדלקים הנוזליים יהיה 75 מיליון חביות ליום (לעומת 105 בתחזית IEA), מה שימנע צמיחה כלכלית בעתיד.