פרק מספר 8 מסדרה המתארת את הקמת Transition Town הראשונה בישראל בעיר גבעת שמואל.
כל הכתוב הוא פרי דמיון, הקשר בין הכתוב לדמויות אמיתיות מקרי בהחלט.

שני 19 לאוקטובר 2009
מחיר הנפט עומד על 78$ לחבית, מדברים כבר על 80$. האם התרחיש של 2008 עומד לחזור?
יש סימנים לסופת הוריקן שמתפתחת ליד פורטו ריקו, עדיין לא ברור מה תהיה עוצמתה, והאם זה יהיה הוריקן Danny? עונת ההוריקנים שמתפתחת לא עושה טוב לעצביהם הרופפים של סוחרי הנפט.
לפני יומיים ירד גשם ראשון, אמנם גשם אבל לא חזק בכדי שנכריז עליו שהוא היורה. אוף, כמה שאנחנו כבר מחכים לחורף. הכנרת רק 3 ס"מ מעל הקו השחור, וזה לאחר ההצלחה היחסית של היטל הבצורת. מפחיד לדמיין מה היה קורה אם לא היו מתעשתים שם ברשות המים.
התכנסנו אצלי בדירה. הגיעו – משה, אורנה, דלית ואורן.
אורן הביא סלסלת רימונים מהקיבוץ. חילקתי קערות לכולם, זה ממש תרפיה לידיים הפרוק של הרימונים.
נזכרתי ששתלו עץ רימונים אצלנו בגינה של הבניין, מתי נוכל למלא סלסלה מהפירות שלו?
אמיר: "ערב טוב, אני מקווה שתיהנו מהרימונים, רק תיזהרו כי זה ממש מלכלך את הבגדים.
היום ננסה להמשיך את התרגיל דמיון מלפני שבועיים, וננסה לחשוב איך ניתן לממש את הדמיון. ההנחיה שלי היא שניתן להציע פתרונות שקהילה יכולה לממש. לא צריך להסתמך על עבודה של אדם בודד. מצד שני אסור לנו לבנות על כך העירייה תרתם ותשקיע ברעיונות שלנו, אם כי מניסיון של קבוצות Transition באנגליה יש מקרים שהעירייה הפכה להיות שותפה של Transition.
כמו כן אני מציע שנערוך דיון קבוצתי, וכל אחד מוזמן להציע רעיונות.
הדיון היום הוא בעיקר בשביל להיכנס לראש של Transition, כלומר – פתרונות של קהילה שלמה, הפחתה בכמות האנרגיה שנצרכת, פתרונות שיתנו חיים טובים יותר ונהנה לממש אותם. בהמשך נדון גם בהתנגדויות של אנשים לשינויים, שזה נושא לא פשוט ועומד בפני עצמו. אז מי רוצה להתחיל?"
משה: "אני לא רוצה להמשיך את הדמיון שלי, תראו – חזרתי לא מזמן מביקור אצל המשפחה בארגנטינה, ושם כל הזמן רק אוכלים סטייקים וסטייקים, כך שעצמתי את העיניים בפעם הקודמת ראיתי רק סטייקים.
אני רוצה 'לגנוב' את הדמיון של דלית, כי נראה לי שהעניין של ההסעות של הילדים יהיה באמת בעיה אם אכן יעלו משמעותית מחירי הדלק ולא נוכל החזיק שתי מכוניות. פתרון אחד יכול להיות שנסיע יותר מילד אחד באוטו."
זה מדהים לראות איך שבעיר שלנו כל הורה מסיע ברכב ילד אחד בלבד.
דלית: "תשמע, זה רעיון טוב. מה בעצם מונע מאיתנו לממש אותו כבר עכשיו? אני כל פעם רואה שאני באה לאסוף את הילד מהחוג, ולידי מחכה אמא מהבניין ליד, זה ממש חבל"
אמיר: "אנחנו נעבוד בשני מישורים, מצד אחד נתכנן תוכנית ארוכת טווח לקהילה שלנו, ומצד שני נתחיל לממש בפועל כל רעיון שהוא כבר עכשיו ישים"
משה: "אם ככה, אז אין שום מניעה להתחיל ממחר בבוקר להסיע יותר מילד אחד ברכב. לילד שלי יש חבר ממש טוב שגר פה ברחוב, ואני אתאם עם ההורים שלו שנעשה תורנות של מי מחזיר מבית הספר כל פעם. ככה גם יהיה לילדים עוד הזדמנויות להיפגש"
שאר החברים בקבוצה החלו לתכנן כיצד הם ממשים את הרעיון.
הנה יוזמה ראשונה של הקהילה יוצאת לדרך.
אורנה: "הרעיון של משה ממש טוב, אבל אני רוצה ללכת עוד צעד קדימה. גיסתי גרה בקרית אונו, וסיפרה לי שיש שם פרויקט של 'אוטובוס מהלך' שזה קבוצה של ילדים שהולכת ברגל לבית הספר בליווי מבוגר."
אורן: "לא שמעתי על זה אף פעם, נשמע רעיון מדליק"
אורנה: "לפי הגישה של אמיר, בואו לא נחכה לאף אחד ונתחיל ליישם את הרעיון. אני מציע שנתחיל עם שלושת הילדים החילוניים בקבוצה, ונעשה את זה בימי שישי בבוקר"
משה: "למה רק בבוקר?"
אורנה: "בצהריים חם נורא, ויש בלגן נוראי בכבישים. אם זה יצליח ניתן יהיה להרחיב את הפרויקט. ניתן גם
להרחיב לרמה של כיתה שלמה, שכבה שלמה. אבל קודם כל בואו נתחיל"
אמיר: "אני מתנדב להיות הראשון, אז קובעים ביום שישי בשעה 7:20 בחזית של הבניין?"
אורנה ומשה הנהנו בהסכמה.
אמיר: "טוב, אני חושב שנסיים את הערב. אני ממש שמח שאנחנו כבר עוברים לפסים מעשיים"
בלילה היה לי קשה להירדם, הייתי עסוק בלדמיין איך יראה האוטובוס המהלך, בעיקר עלה לי בראש תמונה של ווסט זוהר שכדאי שנכין, שגם יגביר את הבטיחות וגם יעזור לפרסם את הרעיון.

אהבתם את הווסט? עברו לפרק מספר 9