ע"פ החוק, אחרי שזכיינים של רישיון לחיפוש גז מגיעים לתגלית, חובתם לפתח את המאגר מייד, אחרת הרישיון נפסל, והנכס חוזר לידי מדינה. הרעיון מאחורי החוק הוא שהרישיון (שניתן בחינם) אינו מקנה בעלות על הגז (בתקווה שיתגלה) אלא מקנה זכות הפקה, והזכות בא ביחד עם חובת הפקה.
החוק הווה בעיה עבור זכייני לוויתן בעת תגלית המאגר בסוף 2010, כי שוק יעד לא היה מובן מעליו. סגירת חוזה מול שוק זר היה צפוי להיות תהליך ארוך וגם היה קשה לסמוך על חוזים מול קונים זרים מסוימים (למשל מצרים). מצד שני, פיתוח עבור השוק המקומי היה מוביל לתחרות מול המאגר שהם עמדו לפתח, תמר. הפתרון שהשיגו במקור היה פשוט: לתת לפקידי המדינה לעכב עבורם את הפיתוח. הפקידים נענו למשימה. הם המתינו עם אישור שבכלל הייתה תגלית (למרות שהיה מדובר בתגלית הגדולה של העשור), הם המתינו עם קביעת נקודת קבלת הגז ביבשה (למרות שלא היה צורך לערב תושבים באזורי הצפון), והם המתינו עם אישור שלא היה הסדר כובל בעת קבלת הרישיון (למרות שהרישיון כבר הונפק כדין והזכיינים לא היו מתחרים כשקיבלו את הרישיון). הממשלה גם טחנה למשך כמעט שנתיים את נושא החלטה על אישור יצוא, וההחלטה כללה קביעה שיש לשנות את מיסוי היצוא, שינוי שגם הוא עדיין ממתין לביצוע. בקיצור, כמעט ארבע שנים אחרי התגלית, ורוב האישורים עדיין ממתינים (חוץ מאישור שהייתה תגלית, שהתקבל בדיעבד בטעות כשהזכיינים עמדו למכור חלק מהרישיון לחברת וודסייד). ז"א הזכיינים עדיין כביכול מחכים לאישורים של המדינה, ולכן יכולים לתרץ אי עמידתם בחובות הפיתוח של החוק.
כרגע, נובל ודלק מצליחים לאחוז ברישיון לוויתן, יחד עם הרישיונות של המאגרים הקנטים יותר, כריש ותנין (ועוד יותר קטן, דלית). יש גם קבוצה אחרת שמחזיקה במאגר שמשון, שהרישיון שלו גם היה צריך להיפסל, אבל גם אצל שמשון הפקידים ממשיכים לתרץ אי פיתוח.
לשתי הקבוצות, עדיין לא ברור מתי יהיה כדאי לפתח, ומאז התגליות שלהן מצב השוק רק התדרדר. צרכי השוק המקומי והשווקים הבינלאומיים ירדו בשנתיים האחרונות עם ירידת מחירי הדלקים. בנוסף, באוגוסט 2015, גם נסגר האפשרות של יצוא דרך מתקני ההנזלה של מצרים, כאשר מאגר ענק בשם זוהר נמצא במים הכלכלים של מצרים.
בכך, הגיעו הזכיינים למצב לא נוח, שאם לא יאושר מתווה הגז, ראש ממשלה יכול לקום מתישהו ולפסול להם את הרישיונות, לפני שהזכיינים יצליחו לפתח את המאגרים או למכור את הרישיונות לאחרים. כמובן כרגע קשה להם למכור, ז"א לעשות אקזיט חלקי או שלם, כי אין להם חוזים באופק. לממשלה (ע"פ החוק שר האנרגיה) יש סמכות להפנות חוזים של תמר למאגרים אחרים ובכך לאפשר את כדאיות פיתוח לפחות חלק מהמאגרים, אבל כמובן פתרון כזה אינו כדאי לנובל ודלק.
גם אם המתווה יאושר בחודשים הקרובים, לא ברור לזכיינים איך יעשו אקזיט. נשאר להם לקוות שהמדינה תשלם להם על מנת לקנות לפחות חלק מהרישיונות, בתירוץ שצריכים "לפרק את המונופול". עוד אפשרות תהיה לשכנע קרנות פנסיה של הציבור לקנות את המאגרים לפני שייפסלו הרישיונות. הציבור צריך לדרוש את ההפך, שהממשלה תפסול את הרישיונות ע"פ החוק ושתמכור אותם אחר מכן, ורק אחרי שהצורך בפיתוח יהיה מובהק ורק אחרי שייקבעו תנאים שימקסמו את התועלת לציבור.
