פרק מספר 5 מסדרה המתארת את הקמת Transition Town הראשונה בישראל בעיר גבעת שמואל.
כל הכתוב הוא פרי דמיון, הקשר בין הכתוב לדמויות אמיתיות מקרי בהחלט.

שישי 11 לספטמבר 2009
שבוע וחצי אחרי סוף החופש של הילדים, זה הזמן לסיבוב בשכונה לבדוק את הנזקים שגרמו הנערים המשועממים בזמן החופש.
בפארק רמון לא התגלו שום נזקים, בחורשות הזיתים (אלקנה ודקר) היו נזקים קלים ביחס לשנה שעברה – רק 2 ספסלים שבורים ושולחן חרוך ממנגל, רשמתי לי להתקשר לעירייה ביום ראשון לדווח. הרהרתי בשאלה מה יהיה תפקיד החורשות בתנועה שלנו? בטח נחזור לשאלה מתישהו.

שבת 12 לספטמבר 2009
ההוריקן Claudette החלה להתפתח באוקיינוס האטלנטי, עדיין לא ברור האם תגיע למפרץ מקסיקו ותפגע באסדות קידוח הנפט. עצבנות נרשמה במסחר בנפט, אך לא היה זינוק במחירים, והנפט נסחר בערך של 77$ לחבית. המדענים חוזים חזרה של תופעת אל-ניניו השנה שתגרום למזג אוויר חריג בעולם. העולם עדיין לא שכח את הוריקן קתרינה, הנזקים שהיא גרמה וההשפעה שלה על מחירי הנפט. היו שטענו שקתרינה סימנה את תחילת הזינוק הגדול במחירי הנפט לאחר שערב הסעודית הודתה שאינה יכולה להזרים יותר נפט לשוק בכדי לפצות על נזקי הסופה.

שני 14לספטמבר 2009
התכנסנו אצלי בדירה. הגיעו – משה, אורנה, דלית ואורן. אורנה הביאה פיצוחים.
דלית: "תשמעו, חשבתי כל השבוע על התחזיות של אמיר, עברתי שוב על המצגת של יונת. העניין הזה ממש תפס אותי. בעלי היה צריך לגרור אותי בלילה מהמחשב, וגם אחרי זה בקושי נרדמתי"
דלית כבר החלה לדבר אל הקבוצה ולא ישירות אלי, זה צעד בכיוון הנכון, התחיל להתפתח דיון קבוצתי.
אמיר (במבטא גרמני כבד): "סו תופעה פסיכולוגית ידועה בקרב הנחשפים לראשונה לדפר הסה פיק אויל, זה מה גורמת לאנשים לא להרדם בלילה. זה עוברת עם הזמן, לא דואגת!"
אורנה: "אני שמחה לשמוע שאתה גם נביא זעם וגם קומיקאי"
אמיר: "אני לא זה ולא זה, המיוחד בתנועת Transition שהם מתעקשים על ראיה אופטימית של העתיד, עד כמה שזה נראה מוזר ממבט ראשון, וכן שהתהליך אמור להיות Fun – כיף"
משה: "מה כל כך כיף בעתיד השחור שאתה חוזה לנו?"
אורן: "אני מסכים עם אמיר, אולי נגלה ששינוי באורח החיים יעשה לנו רק טוב, וחוץ מזה זה מתאים לי כי אני אופטימיסט מטבעי"
אורנה: "אמיר, עוד לא ברור לי מה תנועה קטנה בגבעת שמואל יכולה לשנות?"
אמיר: "תראו, הרעיון הוא להיערך לקראת עתיד בו נשתמש בפחות אנרגיה ממקורות לא מתחדשים. בלי בושה, הרעיון הוא קודם כל לדאוג לעצמנו, ועל הדרך ניישם שינויים שיפחיתו את ההשפעה שלנו על התחממות כדור הארץ.
תבינו, אם אני אבקש מכם לשנות את החיים שלכם למען הצלת הכדור קיים סיכוי קטן שבאמת תסכימו לעשות זאת, אבל אם אני אציע לכם לעשות שינויים שיועילו לכם אז הסיכוי לשיתוף פעולה גדול יותר"
משה: "אל תגיד לי שאתה מציע לבנות קהילה של שורדים כמו אלו באמריקה שגרים בהרים ואוגרים קופסאות שימורים ורובים"
אורן: "משה, נראה לך? תחשוב קצת, כמה שימורים שלא תאגור לא יעזרו לך להתרגל לחיות עם מכונית אחת למשפחה, ובטח רובה ציד קצוץ קנה גם לא יעזור. קו אוטובוס כמו שצריך, שעובר כל כמה דקות בשכונה כן יעזור לך"
אין על אורן, הבחור מבריק, קלט את הרעיון בצ'יק.
הפיצוחים של אורנה נגמרו, הקשיו במיוחד היה מעולה, זה הזמן לסיים את הערב.
אמיר: "טוב, התקדמנו עוד קצת הערב. את החומר התיאורטי אתם תקראו בזמנכם הפרטי. מצאתי מאמר מצוין שעושה סדר בקשר בין המשבר הכלכלי למשבר הנפט, המאמר אומנם באנגלית אבל אני סומך עליכם. לשבוע הבא תביאו כריות נוחות, יהיה ערב מעניין"
עברנו ארבעה מפגשים, חשבתי שנצלול כבר לתוכניות מעשיות, אבל כנראה שזה ייקח עוד זמן. שלב העלאת המודעות לוקח הרבה זמן, ואולי אחרי שכולם יקלטו את הרעיון הדברים ירוצו הרבה יותר מהר.

האם החברים יקלטו את הרעיון? מה יוגש לאכול בפגישה הבאה? על כך בפרק מספר 6.