בעיירת קורק שבאירלנד התקיים ביולי השנה הכנס השישי במספר של ארגון ASPO, האגודה לחקר שיא תפוקת הנפט.
בין דוברי הכנס היו גיאולוגים בכירים מרחבי העולם, עיתונאים, פעילי סביבה וקיימות ועוד. התבלטו בין הדוברים לורד רון אוקסבורג, לשעבר יו"ר תאגיד הנפט SHELL, וד"ר ג'יימס שלזינגר, שמונה לשר האנרגיה בשנת 77', תחת הנשיא דאז ג'ימי קרטר.
לאתר ASPO IRELAND.
בחודש האחרון הופיעו שני כתבות בעיתונות הישראלית שעסקו במישרין במשבר הנפט הצפוי, דרך העיניים של מ. קינג האברט (עקומת הפעמון).
ב-2 לאוקטובר, עמי גינזבורג הביא סקירה קצרה, גם אם הססנית, בעיתון הארץ, מוסף הדה מרקר.
מתוך הכתבה:
"פסגת תפוקת הנפט. תאריך היפותטי עתידי שבו תגיע תפוקת הנפט בעולם לשיא. מתאריך זה תתחיל תפוקת הנפט בעולם לרדת, עד שמאגרי הנפט יתרוקנו או שלא יהיה כדאי לשאוב מהם עוד נפט. תיאוריית ה-Peak Oil מניחה שהצמיחה העולמית בהפקת נפט נראית בצורה של פעמון. בשלב מסוים תגיע התפוקה לשיא הפעמון, ולאחר מכן תגלוש במורד אל הסיום הבלתי נמנע.
את תיאוריית ה-Peak Oil הגה לראשונה הגיאו-פיסיקאי מריון קינג הוברט ב-1974, עם תחילת משבר הנפט של שנות ה-70. הוברט עבד אז כחוקר בחברת הנפט האמריקאית של.
לפסגת הנפט יש משמעות כלכלית כבדה ביותר. לרוב הכלכלנים בעולם ברור שביום שבו תגיע תפוקת הנפט לשיא, ולמעשה כמה שנים לפני כן, יתחילו מחירי הנפט להסתחרר כלפי מעלה ויגרמו להאטה של הפעילות הכלכלית בעולם."
בנוסף, הופיעה כתבת נושא מרכזית במגזין אלטרנטיבי הקרוי "חיים אחרים", גיליון נובמבר מס' 134. הכתבה נוגעת ברוב האספקטים העיקריים של הנושא, כולל את תאורית האברט, צפיפות אנרגיה השוואתית, תחליפי הדלק השונים, וכמובן את ההשלכות לעתיד ואת האפשרות (האופטימית) של חזרה לקהילה מקומית.
לסיכום, זה מצחיק או גם קצת עצוב (תבחרו), שצריך להרחיק עד למגזינים העוסקים בתרבות רוחנית כדי לקרוא את מה שהיה צריך להיות כתוב
בעמוד הראשון של החדשות.
מתוך הכתבה:
"כולם מדברים היום על ההתחממות הגלובלית והשלכותיה הקטלניות. מעטים מודעים לכך שמשבר אנרגיה חסר תקדים עלול לפקוד את האנושות כבר בעוד עשור או שניים. הנפט פשוט אוזל מכדור הארץ ממש בזמן שצריכתו נמצאת בעלייה מסחררת. דניאל מישורי פורש בפניכם את הסיפור המדהים של "משבר שיא תפוקת הנפט", בודק כיצד ייראו חיינו ביום שאחרי, ומסביר מדוע צריך כבר עכשיו להתחיל בתהליך גמילה רציני שכולל שינויים ברמה האישית, הקהילתית והעולמית. דרך אגב, תהליכי מודעות והתפתחות רוחנית יכולים בהחלט לעזור."
מובא להלן מבוא לדברים שישא פרופ' צ'ארלס הל, אקולוג מערכות שידוע בעיקר בזכות פיתוח הקונספט EROI (או EROEI), שהוא יסודי וחיוני להבנת משבר האנרגיה מפרספקטיבה של קיימות. אילו דלקים עשויים להוות תחליף נאות (גם אם חלקי) לדלק הפחמימני, ואלו יתבררו כמקסם שווא? מתי הנפט יפסיק להיות מקור אנרגיה, אף שישאר הרבה ממנו בבטן האדמה?
An introduction to EROI by Charles Hall
EROI stands for energy return on investment, and refers most explicitly to the ratio of energy delivered to society from one unit invested in getting that particular energy. The units can be KJoules per KJoule or barrels per barrel etc, and there can be modifications, for example the quality of the energy input or output. It is a physical concept, but one that can have enormous economic implications, and one that must eventually be a large component — or even determinant — of many energy and economic assessments.
The idea and its implications for society has been around since the mid part of the past century in the writings of Fred Cottrell, Kenneth Boulding and Howard Odum but to my knowledge EROI was not derived explicitly until the 1980s in work by Cleveland, Kaufmann and myself. Although EROI (or its cousins net energy analysis and life cycle analysis) is a term that is rarely heard today we believe that this issue is likely to become a dominant one in the U.S. and the world in coming decades because of the apparent substantial and continuing decline for the most important fuels, and because alternatives (i.e. substitutes) tend to have a much lower ratio.
The situation can be seen clearly for the finding and production of domestic oil in the United States. The EROI has evolved from the situation in 1930 when we found roughly one hundred barrels of oil for every barrel (or its equivalent as natural gas) invested to roughly 25 barrels per barrel in the 1970s to from 11 to 18 barrels per barrel in the 1990s. The numbers reflect current production from existing fields, and the EROI for finding new oil is almost certainly much lower. The very large difference between the investment and the return–that is, the energy surplus–of the oil industry allowed Texas and the United States to generate enormous wealth over the twentieth century. Over time the quantity of U.S. oil produced increased dramatically until its peak in 1970, but the EROI declined more or less routinely for both extraction and especially for new discoveries.
We believe that if the EROI for our principal fuels continues to decline the implications will be enormous as more and more of our total energy output, and hence our total economic activity, is diverted to get the same quantity of fuels. The normal response by many to this issue is that substitutes will occur and that technological processes will continue to improve so that there should be little or no concern. In fact there is a continuing race between technological progress and depletion. If the declining EROI of, for example, U.S. oil is used as a yardstick it would appear that depletion is winning the race. While substitutes to replace U.S petroleum since its peak in 1970 have in fact occurred, the majority of this has been imported oil, now possibly facing its own peak, and U.S. natural gas, which is subject to the same peaking and depletion issues, perhaps soon. Our own research indicates that the EROI for global oil and gas is in the vicinity of 30 to 1 but declining fairly rapidly.
The use of EROI for potential policy assessments has created a large controversy between scientists and economists who want the market to make all decisions and even analyses. For example, some scientists have argued that net energy analysis has several advantages over standard economic analysis. First, net energy analysis assesses the change in the physical scarcity of energy resources, and therefore is immune to the effects of market imperfections that distort monetary data. Second, because goods and services are produced from the conversion of energy into useful work, net energy is a measure of the potential to do useful work in economic systems. Third, EROI can be used to rank alternative energy supply technologies according to their potential abilities to do useful work in the economy.
In clear contrast most neoclassical economists reject methods of economic analysis that are not based on human preferences, arguing that net energy analysis does not generate useful information beyond that produced in a thorough economic analysis. This is a perspective that I do not share, particularly because we believe that markets are poor predictors of what we perceive to be almost inevitable impacts of a coming serious decline in energy availability and in EROI for our most important fuels.
In any case neither system has yet adequately addressed the cost of environmental impact or contribution to depletion. Thus a critically important issue is what should the boundaries of the analyses be i.e. how far should we go in the costs of the energy to make (or use) a fuel? There are also important methodological problems that are nicely seen in the letters and responses found about EROI for biomass-derived alcohol that were in Science magazine June 23, 2006.
There are several groups working on determining the EROI of various alternatives to oil although it is apparent that there are no clear alternatives to oil with high EROI and a large resource base. Windmills have, apparently, a high EROI, but an enormous expansion would be required before it gives even 1 percent of US energy use.
Adapted from the July 17,2006 ASPO USA newsletter.
הכתב הבכיר לעניני כלכלה של ערוץ RTE האירי בוחן את ההשלכות של הידלדלות מקורות הנפט על כלכלתה של אירלנד. איך ייראו החיים באירלנד אחרי שיא תפוקת הנפט?
שודר ב-18 ליוני, 2007.
קישור לסרטון (שעה בדיוק).
מתוך הבלוג של ג'יימס הווארד קנסטלר –
איפה שלא ייפגשו המודעים סביבתית בימים אלו, יבבה חסרת מנוח עולה מגרונותיהם במהרה, שמסתימת בזעקה ל'פתרונות'. דוגמא לכך זכיתי לראות בפסטיבל הסרטים של טלוריד, שם הייתי בשבוע שחלף, יחד עם עוד כמה מאות 'מודעים' שירקו פליטות אגזוז בטיסתם על פני הסטרטוספירה, בדרכם אל הפסטיבל. שני הנושאים העיקריים של הפסטיבל היו ההתחממות הגלובאלית, ושיא תפוקת הנפט.
סרטים דוקומנטריים מפחידים ומצגות פוואר פוינט מטלטלות הוצגו למכביר (בין היתר מאת דניס דימיק, העורך של הנשיונאל ג'יאוגרפיק, דניאל נוקרה מ-MIT, וממני), וככל שהבוקר התקדם התפשט אי נחת בקרב הקהל, עד שכאשר לבסוף העלה אחד המרצים על בדל שפתיו את המילה 'פתרונות', פלט הקהל אנחת רווחה.
זה עשה אותי עוד יותר עצבני, משום שהכמיהה הזו ל'פתרונות' נראית לי כמשאלה חסרת בסיס לגלולת קסם, לקרש הצלה, ל'טכנו-פתרונות' שיאפשרו לנו המרה חסרת טלטולים וטרדות מכלכלת הפחמן המחצבי, למשהו אחר שסיכויו להשמיד את האקוסיסטמה (ואת האנושות עימה) פחותים. ונדמה לי כי המשאלה הזו כשלעצמה, עומדת בשורש בעיותינו – בוודאי בבסיס האין אונות שלנו כשזה נוגע להבנת עומק הבעיה.
ואת שכתבתי כאן, אמרתי גם אמרתי לעמיתי בפסטיבל, מה שכמובן עיצבן אותם עד-לא-ידע.
עמדתי בנושא יכולה בקלות להתפרש לא נכון. אני לא רוצה שהאנושות תקרוס (אני אוהב להאזין למוצארט ומעריך טיפולי שורש בשן). אני לא מעונין בהכחדתו של ההומוספיינס ושל כדור הארץ בכלל. אני בהחלט לא מאמין בחוסר עשייה לנוכח מצב החירום המתממש ובא. אך באותה מידה אני לא מאמין שביכולתנו להמיר את הדרך בה אנו חיים כיום למשהו אחר ללא שום הקרבה. האם ארה"ב תהיה מקום טוב יותר אם נריץ את וול מארט ולאס ווגאס על טורבינות רוח? לא נראה לי. האם הציבור ירוויח ממאה שנים נוספות של פרברים – ושל כלכלה שבעיקרה מבוססת על תפיחתם המתמדת? כל הפרוזאק שבעולם לא יעזור כנגד חוק התפוקה השולית הפוחתת.
במסעותיי נכחתי לראות ענין מטריד בקרב החוג המצומצם של אינטלקטואלי הסביבה המיודעים: הם מקדשים את הסטטוס קוו באותה מידה (גם אם אחרת) כמו המטומטמים מנסק"ר (אירגון מרוצי מכוניות) ומתכנני מרכזי הקניות. גם הם רוצים מכוניות, ואת כל הזכויות (כגון חניה חופשית וחיי כפר) הבאות איתן. בדיוק כמו צרכני וול מארט למיניהם. אם זה לא המקרה, אז מדוע הם קופצים על הגגות בכל עת שהם רואים איזו מכונית מודרנית שרצה על משהו שהוא לא סולר או בנזין? מדוע הם משקיעים את מאמציהם בדברים כגון אלה, ולא ביצירת קהילות אנושיות, וברפורמה של חוקי שימוש הקרקע המטופשים שלנו?
מקרה שכזה אירע לפני מספר שנים בקולג' מידלבורי שבוורמונט, כאשר תומכי ביודיזל נזעמים הסתערו עלי בשל חוסר התלהבותי מהפיתרון הייחודי שלהם – שהיה נראה בעיקר כאמצעי שיאפשר להם להמשיך לנהוג ברכבי השטח המשפחתיים שלהם למשטחי הסקי של אותה מדינה פרוגרסיבית. הרצון להמשיך ולנהוג במכוניות שלנו מראה עד כמה חסר דיון ציבורי אמיתי בנושא ההתחממות הגלובאלית ומשבר הנפט בכל הרמות. אפילו זקני הצווארון הלבן של התנועה הסביבתית מדברים בטון הנ"ל ללא הרף. הניצחון הגדול הראשון יגיע כשאלו סוף סוף יסתמו את הפה, וישימו את פעמיהם אל עבר משימות אחרות.
מצדדי הסביבה עדיין נעולים במקח הפאוסטיאני של הטכנולוגיה, ללא מודעות לגבי תפוקתה השולית הפוחתת. בכך הם הפכו במידת מה לכלים שלא מדעת של האווילים והמרושעים שמנהלים את הפוליטיקה ואת הכלכלה כאן. במה שנוגע לקבוצה הזו שהתאספה בטלוריד, מדובר בעיקר באקו-הרפתקנים (מטפסי הרים, טרקרים, אנשי רפטינג) שההתאהבות שלהם בציוד טכנו-הרפתקני הולך ומשתכלל, הרחיבה משמעותה להתאהבות ב'טכנו-פתרונות' קסומים שיתקנו את בעיות האקלים והמחסור בנפט.
והרקע לפסטיבל – עיירת אתר הסקי שלמרגלות הרי הרוקי – השרה לרגעים סחרחורת מבחילה כאשר חושבים על ארמונות העץ הגרנדיוזיים שנבנו ע"י מפיקים הוליוודים, שעשו את הונם ממכירת פנטזיות אוננות אלימות לבני טיפש עשרה. אי אפשר היה להתעלם מכך ששלושת רבעי החנויות שברחוב הראשי של העיירה הן בעצם משרדי מכירות נדל"ן.
אך אינני רוצה להיות מפורש שלא כהלכה עוד יותר כמי שמאנפף את אלו שהזמינו אותי לכאן, כמו שאינני רוצה להתעלם מאופן הגעתי הנה (במטוס ואז במסחרית). חשבתי רק ששווה להתעכב על המסר הקצר הבא: בואו נפסיק לדבר על יצירת מכוניות טובות יותר, ובואו נתחיל לדבר על שינוי הדרך שבה אנו חיים על האדמה – משום שממילא נאלץ לעשות זאת לבסוף.
מאי 28, 2007.
ראו גם את "מצב החירום הממושך".
GAO, שלוחה של הקונגרס האמריקאי המבקרת את הממשל באופן סדיר, הגישה לקונגרס בסוף חודש מרץ האחרון דו"ח שעוסק
ישירות בשאלת שיא תפוקת הנפט. כותרתו המלאה של הדו"ח:
Crude Oil: Uncertainty about future oil supply make it important to develop a strategy for addressing a peak and decline in oil production
מחברי הדו"ח ערכו סקירה של מאמרים בנושא, הקימו פאנל מקצועי, ונועדו עם פקידים מהסוכנויות הרלוונטיות. המסקנה העיקרית:
שיא תפוקת הנפט יגיע מתישהו בין השנה לבין 2040. השונות נובעת מהגורמים הרבים שעשויים להשפיע על קצב השאיבה – טכנולוגיים, כלכליים וסביבתיים. בכל מקרה, הדו"ח מציין את רגישותה המיוחדת של ארה"ב למשבר הצפוי, בין המדינות המתועשות.
ישראל, המיבאת שיעור משמעותי מצריכת המזון שלה ושמתכננת את משק המים על בסיס טכנולוגיות התפלה, צריכה להטות אוזן לדו"ח, ולהסיק את המסקנות הנדרשות.
יותר ויותר תחנות דלק באזור טורונטו 'מתייבשות' בעקבות שריפה בבית זיקוק של חברת ESSO מוקדם יותר החודש.
מחסור ביכולת זיקוק בצפון אמריקה, עקב העדר קיבולת זיקוק עודפת מזניק את מחירי הבנזין לרמות שיא.
מאמר מקיף בנושא חולות הנפט (tar sands) שבאלברטה, קנדה.
———————————–
Andrew Nikiforuk
Canadian Business magazine
February 12, 2007
———————————–
חולות הנפט בעולם מחזיקים אוצר בלום של אנרגיה – בקנדה לבדה מדובר בלמעלה מ-170 מיליארד חביות. עם הידלדלות משאבי הנפט הקונבנציונאליים, אנו עדים למגמה של פיתוח מקורות הנפט הלא קונבנציונאליים – עמוקים יותר, רחוקים יותר, או סתם קשים להפקה.
אך הפנייה למקורות אלו נושאת עימה תג מחיר – כלכלי, אך גם סביבתי.
למאמר המלא (באנגלית), לחצו כאן.
ג'וריין טימר, מנהל תחום מחקרי שוק ב-Fidelity Investments, תאגיד השקעות ענק, אופטימי לגבי הכלכלה באופן כללי,
אבל רואה גם המשך עליות מחירים בתחום האנרגיה והסחורות. כמו אנליסטים רבים, גם הוא מתעקש להביט על צד הביקוש,
ולא על ההיצע.
"…במקביל, טוען טימר שמחירי הסחורות והאנרגיה ימשיכו לעלות, ומחיר חבית נפט צפוי להגיע בקלות ל 70 80 דולר ויכול להגיע גם ל 100 דולר ויותר. הוא טוען כי יש בעיות באמידת הרזרבות של חברות הנפט ומכל מקום מחירי הנפט צפויים לעלות ולו רק מצד הביקוש ללא "עזרה" של בעיות מצד ההיצע שיכולות לצוץ גם מסיבות גיאופוליטיות."
"בנוסף לבעייתיות של מדידת ההיצע ויציבותו הגיאופוליטית, ציין טימר כי הודו וסין הן המדינות שמשפיעות היום על הביקוש לנפט (ולא ארה"ב) כי הן עדיין מדינות מתפתחות בתחילת הדרך. עוד הרבה מכוניות צריכות לעלות לכבישים, עוד הרבה כבישים צריכים להיסלל וכך גם תשתיות נוספות, נמלי תעופה וכיו"ב."
מאמר מתוצרת האקדמיה הצבאית ווסט פוינט, ניו יורק.
מחברי המאמר סקרו את נושא מקורות הנפט ועקומת התפוקה והוציאו דו"ח ששווה לקרוא.
למאמר המלא המתורגם.
תורגם ע"י פבל גוזנפלד.
