האם סין הענקית פוחדת מישראל? היתכן? וכיצד נפט קשור לסיפור?
על כך בכתבה הבאה
האם סין פוחדת מישראל?
המשבר מול איראן ונושא האנרגיה
כאשר אנחנו עומדים בפני שיא תפוקת הנפט, מדינות בעולם מחפשות כל ספק נפט אפשרי. מכיוון שלאיראן יש יכולת הפקת נפט גדולה, לא פלא שמדינות רבות מחזרות אחריה בכדי לקנות ממנה נפט. בנוסף, איראן היא ספקית גדולה של גז, ושותפה לנסיון ליצירת קרטל גז בדומה לקרטל הנפט של אופק. השאלה הגדולה היא – ממה המדינות מפחדות יותר, מאפשרות של איראן גרעינית, או מאפשרות לבעיות באספקת נפט וגז.
יעקב עמידרור מסביר ביתר פירוט את הקונפליט
מפוחדים מכדי לפרסם את המציאות של שיא תפוקת הנפט
הממסד הכלכלי מכיר בכך שבקרוב לא נוכל לספק את צרכי האנרגיה שלנו, אך מעדיף לא לדבר על זה
מאת מדליין בונטיג, הגרדיאן
קשה לאדם ברחוב להגיע למסקנה סבירה לגבי שיא הנפט. הנושא מעלה בליל של רגשות מנוגדים. אנשים שמאמינים בתאוריה נשמעים לעתים קרובות כמו נוצרים משיחיים הצועקים שסוף העולם אוטוטו מגיע. בניגוד לכך, לממסד הכלכלי הבין לאומי – ובתוכו סוכנות האנרגיה הבין לאומית (IEA) – יש מטרה אחת ברורה כל הזמן: להרגיע את כולם. נראה שמשימתם העיקרית היא לשמור שהשווקים התוססים לא יתססו יותר מדי.
מול סבך הקולות הנשמעים בנושא, ימשוך האדם הסביר בכתפיו ויתעלם מנביאי הזעם, מומחים מהתעשיה ואנליסטים זהירים, שהזהירו אותנו מירידה צפויה בתפוקת הנפט כבר לפני למעלה מעשור.
זוכרים את השאלה הכנה והישירה בפשטותה ששאלה המלכה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי? השאלה שכוונה לכלכלנים בבי"ס הלונדוני לכלכלה היתה – אף אחד לא ראה את זה מגיע? קחו שאלה זו ותשאלו אותה לגבי שיא תפוקת הנפט… האמת היא שרבים ראו את משבר האנרגיה שמגיע אך הם הוקצו תדמיתית או הושתקו, והראיות אבדו בין רבות אחרות.
קחו למשל את מהדורת 2008 של ה-world energy outlook, הדו"ח השנתי עליו מתבסס כל מגזר האנרגיה כמו גם מדינות רבות. הדו"ח כלל טבלה שפורסמה בגרדיאן לאחרונה, ובגירסה שראיתי היו מרווחים צרים יותר בציר האופקי. מה שעולה מן הגרף הוא ששיא התפוקה העולמי חלף לו ב2008 או 2009, ושהתפוקה משדות קיימים עומדת לצלול. שדות שעוד לא פותחו ושדות שעוד לא נמצאו נערמו יחדיו מעל ואיפשרו סוג של ישורת לזמן מה, ורק בזכות השכבה העליונה, נפט לא קונבנציונאלי, התאפשר גידול קטן בעתיד לבוא. אגב, כשאתם שומעים נפט לא קונבנציונאלי חשבו על חולות הנפט של קנדה, חשבו על כמה משיטות ההפקה המזהמות ביותר שבנמצא. חשבו קטסטרופה.
מה שהפך את הגרף הקטן לכה נורא היה שיעור הנפט שיהיה זמין על פיו ב2030, שרחוק מלהספיק למדינות צמאות הנפט – הודו וסין. גישת העסקים כרגיל בממלכת הנפט מאיימת עלינו כעת עם עתיד של מלחמות על משאב נדיר זה.
כל זה נראה לי כחדשות היסטריות (וגם היסטוריות), אך נחשו היכן בחרו מחברי הדו"ח לשים את הטבלה? האם בעמוד הראשון? האם היה דיון על הגרף בעמוד הראשון? האם הוא יצר כותרות ברחבי העולם? לא ולא ולא. הוא נקבר עמוק בדו"ח ושום אזכור שלו לא נעשה במסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד צאת הדו"ח.
החשש הוא ששווקים מבוהלים עלולים לגרום לנזק אדיר – רכישות בהיקפים גדולים שיעוררו מאבקים על מקורות, מה שעלול להוביל להפסקות חשמל ולשאר מיני צרות. אך עד עתה, בהתמודדות עם האתגר הכביר, המערכות הפוליטיות והכלכליות שלנו נראות כושלות ביכולתן להכיל את המציאות. וכך, אנו נאלצים לחיות עם האשליה שיש לנו את כל הזמן שבעולם להסתגל לעידן שאחרי הנפט. אפילו אין דיבור או מחשבה של ממש על איך יראה העולם בלי האנרגיה הזמינה שכה הורגלנו בה. המציאות הפכה מסוכנת מדי.
אז בתשובה לשאלתה דאז של המלכה, ראינו את זה בא, אך בחרנו להתעלם.
נתוני נפט מרכזיים בדוח"ות ה-IEA עוותו תחת לחץ אמריקאי
על פי מקור פנימי בסוכנות, נתוני הרזרבות נופחו
מאת טרי מק'ליסטר, הגרדיאן
העולם הרבה יותר קרוב למשבר נפט ממה שבכירים מוכנים להודות, כך על פי מקור פנימי בסוכנות האנרגיה הבין לאומית, שטוען שהסוכנות 'שיחקה' עם הנתונים באופן שיטתי כך שיראו אופטימיים יותר. זאת בכדי למנוע פאניקה במערכת הכלכלית. הבכיר טוען שארה"ב שיחקה תפקיד מרכזי בעידוד הסוכנות להמעיט בהסתברות לירידה מהירה בתפוקה משדות קיימים, ומנגד להגדיל את ההסתברות למציאת שדות נפט חדשים.
האשמות אלו מטילות צל כבד על מידת האמינות של הדו"ח השנתי של הארגון, שראה אור בימים האחרונים . דו"ח זה משמש כבסיס למדיניות האנרגיה והאקלים של ממשלות רבות במערב ומכאן חשיבותו.
עיקר הביקורת הינה על הטענה החוזרת שתפוקת הנפט תוכל לעלות מרמתה הנוכחית של 83 מיליון חביות ביום ל105 מיליון חביות ביום. ביקורות מחוץ לאירגון טענו זה מכבר שלטענה זו אין ביסוס עובדתי ושלמעשה עברנו כבר את שיא התפוקה הגלובאלי.
כעת תאורית שיא תפוקת הנפט זוכה לרוח גבית מלב הממסד. "ה-IEA חזתה ב-2005 שאספקת הנפט תוכל לעלות לרמה של 120 מיליון חביות ליום ב-2030, אך נאלצה לרדת ל116 ולבסוף בשנה שערבה לרדת שוב ל-105. הנתון של 120 מיליון נחשב תמיד לשטויות אך אפילו התחזית הנוכחית גבוהה בהרבה ממה שניתן לחזות על פי המידע שבידי הסוכנות."
"רבים בסוכנות מאמינים שיהיה זה בלתי אפשרי לשמר רמות תפוקה של 90 עד 95 מיליון חביות בלבד, אך החשש מפניקה שעלולה לפשוט בשווקים מונעת ממידע זה להתפרסם. בנוסף, האמריקאים חוששים שסוף שלטונו של הנפט יהיה גם סופם כמעצמה בעלת גישה למקורות הנפט העיקריים."
מקור בכיר נוסף בסוכנות שפרש כבר אך בכל זאת העדיף להישאר בעילום שם, אמר כי כלל מפתח בארגון היה והינו שזה הכרחי לא להרגיז את האמריקאים, אך העובדות הן שאין כל כך הרבה נפט בעולם כפי שנאמר. "כבר נכנסנו לתחום ה"שיא" בתפוקה. לדעתי המצב ממש חמור."
הסוכנות מכירה בחשיבות הנתונים שהיא מפרסמת: "ממשלות ה-IEA ותעשיות מרחבי הגלובוס סומכים על דו"ח האנרגיה השנתי שיספק להן מידע עקבי שעל בסיסו יכולות הן לייצר מדיניות ולהתוות את התכנון העסקי."
בין רבות, ישנה הממשלה הבריטית שמעדיפה מידע זה על פני מקורות אחרים דומסטיים בשביל לטעון שהסכנה לאספקת הנפט לטווח הרחוק היא מועטה.
הארגון אמר הלילה שמבקרי הדו"ח מ'מחנה' שיא התפוקה ביקרו באופ שגוי את הדיוק של תחזיות הארגון. דובר הסוכנות אמר שאין באפשרותו להגיב לפני פרסום הדו"ח של 2009 (שבינתיים כבר פורסם, י.ה.).
ג'ון המינג, שעומד בראש הקבוצה הבין מפלגתית בנושא שיא תפוקת הנפט והגז אמר שהחשיפה הנ"ל אימתה את חששותיו שה-IEA המעיט באפשרות של משבר מתקרב ושלדבר היו השלכות מרחיקות לכת על הממשלה בארצו.
הוא אמר גם שמספר בכירים ב-IEA יצרו עימו קשר לגבי הסקפטיות הבלתי תלויה שלו לגבי תחזיותיהם. "ההישענות על ה-IEA שימשה תירוץ לטעון שאספקת הגז והנפט ימשיכו לצמוח עד 2030. כעת ברור שלא כך יהיה ושלא ניתן לסמוך על נתוני הסוכנות."
"כל זה מגביר את חשיבות השיחות בקופנהגן [על שינוי האקלים] ואת הצורך של בריטניה לעבור במהירות לכלכלה מקיימת יותר [מופחתת פחמן] אם ברצונה להימנע מאסון כלכלי."
סוכנות האנרגיה הבין לאומית נוסדה ב-1974 אחרי משבר הנפט דאז במאמץ לשמור על אספקת הנפט למערב. הדו"ח השנתי של הארגון יוצא תחת ידיו של הכלכלן הראשי בארגון, פתיח בירול, שהגן בעבר על התחזיות מפני ביקורות מחוץ.
אך כעת מקורות ב-IEA שיצרו קשר עם הגרדיאן אומרים שבירול עומד מול לחצים גוברים מבפנים שענינם אמינות הנתונים שהארגון מפרסם.
מת'יו סימונס, מומחה בתעשית הנפט, פיקפק מזה זמן רב בשיעורי הירידה בתפוקה ובסטטיסטיקות הנפט שסופקו על ידי ערב הסעודית לגבי שדות הנפט שלה. הוא העלה שאלות לגבי האפשרות ששיא התפוקה קרוב בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב.
דו"ח של המרכז הבריטי לחקר האנרגיה (UKERC) שפורסם בחודש שעבר טוען שתפוקת הנפט הקונבנציונאלי עלולה לעבור לשלב הירידה לפני 2020 – אך שהממשלות לא מתמודדות עם הסכנה. סטיב סורל, המחבר הראשי של הדו"ח, אמר ש"תחזיות המציעות שהשיא לא יקרה לפני 2030 הן אופטימיות במקרה הטוב, ובלתי סבירות במקרה הרע."
אך כבר ב-2004 היו אנשים שהעלו אזהרות דומות. קולין קמפבל, מנהל לשעבר בחברת הנפט הצרפתית טוטאל אמר" אם נתוני הנפט האמיתיים היו מתפרסמים, היתה נוצרת פניקה בשוק המניות… בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה בכך."
פורסם הדוח השנתי WEO2009 של ארגון IEA
World Energy Outlook 2009
בתאריך 10 בנובמבר 2009 פרסם ארגון IEA את הדוח WEO2009.
באתר Energy Bulletin ניתן למצוא תקציר של הדוח.
נזכיר שארגון IEA הוא הגוף המייעץ בנושאי אנרגיה למדינות OECD. מדינות רבות פוטרות את עצמן מעיסוק בתחזיות לגבי נושא האנרגיה תוך הסתמכות על הדוחות של IEA, ומכאן חשיבותו האדירה של הארגון והדוחות שהוא מפרסם.
בשנים האחרונות, ובייחוד בדוח של שנת 2008 הארגון מנמיך את התחזיות שלו. בדוח השנה אין כמעט שינוי בתחזיות ביחס לשנה הקודמת.
בשנים האחרונות הוגדרו לארגון שתי מטרות סותרות:
1 – להציג את הדרך להגעה לביטחון אנרגיה שיאפשר צמיחה כלכלית, כך שאנרגיה לא תהווה מכשול כלכלי לצמיחת הכלכלה במדינות OECD.
2 – להציג את הדרך בה מדינות העולם יידרשו לשנות את מדיניות השימוש באנרגיה, וזאת בכדי למנוע את התחממות כדור הארץ עקב פליטות CO2.
בדוח של 2008 הארגון לא ממש הצליח ליישב את הסתירה בין המטרות.
בדוח השנה הארגון בחר בדרך של פרסום שני תרחישים שונים.
Reference Scenario – תרחיש המתמקד בפיתוח כלכלי, ולכן נותן דגש על צמיחה בצריכת האנרגיה לצורך אפשור הצמיחה הכלכלית. בתרחיש הזה ריכוז CO2 עלול לעלות עד 1000PPM, שמשמעו עליה של 6 מעלות. בתרחיש זה צריכת סך כל הדלקים הנוזליים מגיעה לערך של 105 מיליון ליום (ביחס לערכים של 84-85 בתקופה האחרונה).
450PPM – תרחיש המתמקד במניעת שינוי האקלים על ידי הגעה למקסימום של 450PPM בריכוז של CO2, ובכך למנוע עלייה של יותר משני מעלות. חשוב לציין שישנם טענות רבות שהסף הרצוי הוא 350PPM ולצורך מאבק על כך קם ארגון 350.org.
בדרך של הצגת שני תרחישים, הארגון מעביר למקבלי ההחלטות בעולם את הנטל של הבחירה בין התרחישים והתוצאות שיהיו לבחירה. יש לזכור שבתאריך 7 לדצמבר השנה תתכנס בקופנהגן וועידת COP15 בה ינסו מנהיגי העולם לנסח פרוטוקול חדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג בשנת 2012.
הדוח אינו מכיר במגבלות טכניות או גיאולוגיות בתפוקת הנפט, אלא רואה את ההפקה כפונקציה של כמות הכסף המושקע בפיתוח שדות נפט עתידיים.
במאמר זה לא נסכם את כל הפרטים, ונתרכז במספר תובנות והשגות על הדוח.
תפוקת הנפט במדינות שאינן חברות באופק תגיע לשיא בשנת 2010, מה שאומר שכל העלייה בתפוקה שהארגון חוזה תבוא מארגון אופק. מכאן ברור שארגון אופק יחזק את כוחו להשפיע על מחירי הנפט בעולם. בנוסף נשאלת השאלה האם לאור ההיסטוריה של 'משחק' בנתוני רזרבות הנפט, האם הגיוני להאמין שארגון אופק אכן מסוגל להגדלה כזאת בתפוקה?
בנושא מחירי הנפט, הארגון צופה לערך של 100$ לחבית בשנת 2020. אולם ישנם טענות רבות שהכלכלה העולמית, ובייחוד זו של ארצות הברית אינה יכולה לצמוח במחיר כזה.
הארגון מדגיש שעם התאוששות הכלכלה העולמית, יעלה הביקוש לנפט ומחירו יעלה. הארגון משער שנראה זאת בערך באמצע העשור הבא.
האתר של Guardian פרסם טענות של שני מדליפים בכירים מארגון IEA שטוענים שתחזיות IEA מוטות כלפי מעלה עקב לחצים של הממשל בארצות הברית וכן רצון להימנע מתחזית קודרת מדי שתערער את השווקים הכלכליים. כתבה נוספת עוסקת באותו הנושא.
מאמר שנכתב באוניברסיטת Uppsala, והותר לפרסום עכשיו, מנתח את הדוח של שנת 2008 (שכאמור כמעט זהה לזה של 2009) ומערער על התחזיות. המאמר הגיע למסקנה שבשנת 2030 סך כל תפוקת הדלקים הנוזליים יהיה 75 מיליון חביות ליום (לעומת 105 בתחזית IEA), מה שימנע צמיחה כלכלית בעתיד.
ערים במעבר: הקהילה בוחרת להפחית אנרגיה
קהילה מתאחדת סביב האתגר הכפול של "שיא תפוקת הנפט" ושינוי האקלים. בפעילות משותפת, הכוללת הרבה הנאה, הם פועלים למען עתידם ולמען הסביבה. זה מה שמציע מיזם ה – TransitionTowns. באנגליה ובאירלנד זה כבר עובד. מי ירים את הכפפה בישראל?
2/11/09, אתר NRG, מאת אמיר כרמל
"שיא תפוקת הנפט" היא נקודת הזמן בה תפוקת הנפט העולמית תגיע לשיא ומשם תתחיל לרדת, מה שיוביל לחיים בהם האנרגיה תהיה יקרה יותר וזמינה פחות. על פי הערכות שונות, אנו נגיע לשיא התפוקה בקרוב או שכבר עברנו את השיא. צעדים להתמודדות עם שינוי האקלים ידרשו גם הם הפחתת צריכת האנרגיה, כך שמדובר בשני הצדדים של אותה מטבע.
כאשר מבקשים מאדם לפעול לטובת מניעת התחממות כדור הארץ, למעשה מבקשים ממנו להקריב חלק מהנאות אורח החיים המודרני, למען טובת כלל האנושות. לדוגמה, אנו מבקשים שיסע פחות ויוותר על רכב השטח המהודר בעבור מכונית קטנה ומשעממת. כמה אנשים באמת מוכנים לתרום מעצמם למען האנושות? מעט מאוד.
אולם אם נצליח לשכנע את בעל רכב השטח שמחיר הדלק יעלה מאוד בעתיד הלא רחוק (זו טענת Peak Oil), וכשזה יקרה אף אחד לא יקנה ממנו את הרכב זולל הדלק (זה פחות או יותר מה שקרה לפני שנה בארצות הברית), יתכן שנצליח להגיע להרבה יותר אנשים, כי כך אנו פונים אל יצר ההישרדות הפרטי של האדם ולא אל המצפון שלו. על כן טענת Peak Oil יכולה לדרבן אנשים לפעולה יותר מאשר נושא שינוי האקלים…
עונת הדוח"ות עוד לא הסתיימה – שניים חדשים וראויים לציון
טרם הספקנו להזכיר כאן בבלוג את דו"ח UKERC וכבר צצים ועולים שניים חדשים, הודות לניוזלטר המצוין של ארגון ODAC שבהחלט שווה להכירו.
אז ככה…
שני הדו"חות ראו אור החודש ממש, אוקטובר 2009. האחד, שמו הלועזי הוא:
The great transition, a tale of how it turned out right
שזה משהו כמו: השינוי הגדול, מעשיה בה הכול הסתדר לבסוף
הדו"ח חובר על ידי ארגון nef, שעוסק בנושאים כלכליים גם בדיבורים וגם במעשים. בין דפי החיבור הזה תמצאו התיחסות משולשת למשבר האנרגיה, שינוי האקלים והלחץ על הסביבה. תמצאו גם נסיון מעשי לעצב תגובה לאתגרים, עם דגש על שיוויון ושינוי ערכים. הציטוט המובא בראש הדו"ח מסכם את גישתו כלפי הדוגמה הכלכלית הנוכחית –
"כל המאמין באפשרות של צמיחה מעריכית עד אין סוף בעולם סופי, הרי הוא משוגע או כלכלן" קנת' בולדינג, כלכלן
לינק לעמוד ההורדה של הדו"ח באתר
הדו"ח השני נקרא:
Heads in the sand: Governments ignore the oil supply crunch and threaten the climate"
או בעברית: עם הראש בחול: ממשלות מתעלמות ממשבר הנפט ומאיימות על האקלים
חיבור זה נכתב על ידי הארגון Global Witness. בפנים תמצאו את אחד הסיכומים הטובים והמעודכנים בנושא המדובר, פלוס ביקורת מענינת וחשובה על עמדתה הבעיתית-לשעבר-כמעט של ה-IEA.
לינק לעמוד ההורדה של הדו"ח באתר
אתם מוזמנים ורצוי שתקראו, תסיקו מסקנות ותפיצו הלאה. מה עוד יש לומר?
.
איש הביטוח הגרמני שיאיר את אירופה
יוזמת דזרטק – הקמת חוות תרמו-סולאריות באפריקה – נולדה על ידי קומץ אקדמאים בשנות השבעים. אבל מי שהפך את האידיאולוגיה לתעשיית מזומנים הוא איש חברת הביטוח Munich Re, ארנסט ראוך, שמספר כיצד משתלבת ישראל בפרויקט של 400 מיליארד יורו
מאת רויטל חובל, עיתון הכלכליסט
באחד הערבים של אפריל 1968 נפגשו בווילה ברומא קבוצה קטנה של אנשים, בהם אקדמאים, תעשיינים ודיפלומטים. הם שטחו זה בפני זה את חששותיהם מכך שהצמיחה הכלכלית של העולם אינה אינסופית, והחליטו לחבר דו"חות על עתיד הצמיחה הכלכלית. דו"חות אלה, שב־1972 יצאו לאור בספר בשם "הגבולות לצמיחה הכלכלית", נמכרו מאז בעשרות מיליוני עותקים ברחבי העולם. זו היתה תחילתו של "מועדון רומא" (Club of Rome).
אחד הרעיונות שהעלתה החבורה היתה לספק חשמל לאירופה, למזרח התיכון ולאפריקה הצפונית בהסתמך על מקורות של אנרגיה מתחדשת. ההוגים ראו בדמיונם את פוטנציאל אנרגיית השמש, שמגיע לשיאו בעיקר באזורים המדבריים של צפון אפריקה.
הקונספט של מועדון רומא הבשיל לכלל מימוש רק לאחר שלושה עשורים. בתחילת המאה ה־21 החלו חוקרים גרמנים לערוך מחקרים על יכולות הפקת חשמל מאנרגיה סולארית. הצמיחה המהירה בשוק תחנות כוח תרמו־סולאריות בספרד החל בשנת 2006 החיה מחדש את היוזמה האוונגרדית.
כדי להפוך את פרויקט דזרטק מרעיון תיאורטי למציאות ממשית, היה צורך לתרגם את האידיאולוגיה לפוטנציאל של רווח כלכלי. בשנה האחרונה החלה חברת ביטוח המשנה הגרמנית Munich Re לקדם יוזמה תעשייתית שתכלול כמה תאגידי ענק (דוגמת סימנס) שיכולים ביחד להגשים את החלום. התוצאה היא פרויקט מגלומני, בהשקעה כוללת של 400 מיליארד יורו של 12 תאגידים, שיחצה יותר מ־20 מדינות בשלוש יבשות שונות. המטרה: לספק 15% מהיקף החשמל של כל אירופה עד שנת 2050. האמצעי: להקים תשתית לאספקת חשמל על בסיס מגוון מקורות של אנרגיה מתחדשת מאנרגיית שמש, דרך אנרגיית מים ורוח ועד אנרגיה גיאו־תרמית. רוב תחנות הכוח התרמו־סולאריות יוקמו במדבריות של צפון אפריקה. וכאן נכנסת חברת סולל הישראלית לתמונה.
איש הביטוח ישנה את העולם
על המעבר מהגיג של חבורת הוגים איטלקים לפרויקט מסחרי אדיר־ממדים בסהרה אחראי פקיד ביטוח אפור – גרמני בשם ארנסט ראוך, המכהן כראש מרכז עסקי האקלים בחברת Munich Re. ראוך אמר ל"כלכליסט": "זו העת המושלמת להתחיל בפרויקט דזרטק, לנוכח שינויי האקלים שהפכו לבעיה דחופה. כלכלות העולם צריכות דחיפה חדשה".
מה היתה נקודת המפנה שגרמה לך להחיות את היוזמה הישנה?
"החזון של רתימת השמש במדבריות לשם יצירת אנרגיה ידוע זה עשרות שנים, אבל נדרש זמן לרעיון עד שהצליח להגיע לסדר היום. ב־2006 חובר דו"ח שטרן, שסקר את הכלכלה העולמית בעקבות השינויים האקלימיים, וציין בבירור שיהיה זול יותר לנקוט היום אמצעים נגד שינויי האקלים מאשר לשלם מאוחר יותר עבור הנזקים שייגרמו".
"בשביל להתחיל בפרויקט דוגמת דזרטק כך שיהיה גם הגיוני מבחינה כלכלית, היה הכרח בהתקדמות טכנולוגית. לדוגמה, כיום הטכנולוגיה של מתח גבוה ישיר (HVDC) מאפשרת לנו לייצר חשמל במדבריות ולהזרים אותו למרחקים ארוכים. הטכנולוגיה העכשווית מאפשרת לנו להעביר חשמל ולאבד פחות מ־3% מהחשמל על כל 1,000 ק"מ".
איך ייראה העולם בשנת 2050 לאחר השלמת הפרויקט?
"חזון דזרטק הוא לספק אנרגיה יציבה ובטוחה במחיר סביר לעולם שבו חיים 10 מיליארד בני אדם, מתוך שימוש במקורות אנרגיה נקיים ובלתי נדלים. זהו פרויקט חיוני, אם האנושות רוצה להימנע ממחסור גלובלי חמור של אנרגיה ומים, ומאסונות אקולוגיים".
איך זה שדווקא חברת ביטוח היא זו שמחיה פרויקט כזה?
"ל־Munich Re, כחברת ביטוח משנה, יש יחסים מיוחדים עם שינויי האקלים בגלל ההשפעה שלהם על עסקי הליבה שלנו: ביטוח מפני אסונות טבע הקשורים במזג האוויר. זהו תחום בעל פוטנציאל נזק עצום, ולכן בעל פוטנציאל גדול להפסדים".
מה היו התגובות שקיבלת שכשהתחלת להוביל את הפרויקט?
"הרבה חברות רצו להצטרף אליו. 12 השותפות ביוזמת דזרטק סיימו עכשיו לפתור הרבה בעיות סטטוטוריות. השקנו את הפרויקט באופן רשמי ביולי, והמטרה שלנו כעת היא להקים ישות משפטית אחת עד סוף אוקטובר".
הפרויקט נסמך על ניסיון בהפקת אנרגיות במקומות אחרים בעולם?
"אחת מטכנולוגיות המפתח שישתמשו בהן בדזרטק היא CSP (Concentrating Solar Power, הטכנולוגיה שבה משתמשת חברת סולל הישראלית – ר"ח), שהיא החסכונית ביותר לייצור חשמל סולארי. לטכנולוגיה זו יש מוניטין רב־שנים בתחום האנרגיות המתחדשות במדבריות. למשל במשך יותר מ־20 שנה ישנה תחנת כוח במדבר מוהאבי בקליפורניה שמספקת יותר מ־300 מגה־ואט".
לפי פרסומים בעיתונות זרה, פרויקט דזרטק כולו אמור לייצר כ־240 אלף משרות בגרמניה לבדה. שווי החשמל שייוצר בסופו של דבר ב־2050 מוערך ב־2.8 טריליון יורו. עם מספרים כאלה, לא קשה להבין מדוע הקונצרנים הענקיים קפצו על היוזמה ומדוע קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מקדמת אותו במפגשי ה־G8. עם זאת, מבקרי הפרויקט טוענים כי הקשיים הפוליטיים שיעמדו בדרכו – הכרוכים בתיאום בין מספר רב של מדינות, בהן מדינות צפון אפריקה המסוכסכות – עלולים להכשילו.
מה עם הפוליטיקאים
תנאי להצלחה הוא הסכמה פוליטית של המשתתפות בו. האם קיבלתם את תמיכת ממשלות אירופה ואפריקה?
"כן. ממשלת גרמניה בירכה על היוזמה, וכן נציגים בכירים באיחוד האירופי ובאזור המזרח התיכון וצפון אפריקה. כבר קיימנו שיחות ראשונות על התוכנית הסולארית במזרח התיכון. נציג של הליגה הערבית השתתף בפגישת המייסדים שלנו ביולי. אבל אנחנו רק בהתחלה".
האם אתה חושב שאפשר ליישם רעיון דוגמת דזרטק בנגב? האם שקלתם אפשרות כזו?
"מוקדם מדי להעריך מהם המיקומים המדויקים הטובים ביותר שבם כדאי להקים תחנות כוח תרמו־סולאריות. מטרת היוזמה שלנו היא לפתח מפת דרכים שתהיה תוכנית שתצא לפועל בשלוש השנים הבאות. זו לא רק שאלה של מיקום, ויש הרבה שאלות פוליטיות שיצטרכו להשיב עליהן לפני שרעיון דוגמת דזרטק יוכל להתגשם בישראל".
חשש מהפסקות חשמל בגלל שפל ברזרבות
בימים הקרובים עתיד הביקוש לחשמל להגיע ל-8500 מגה-ואט, כ-91% מכושר הייצור הזמין של החברה
מאת ליאור גוטמן, עיתון הכלכליסט
גל החום שהחל בימים האחרונים ואמור להתגבר בימים הקרובים משאיר את ישראל עם רזרבות חשמל רזות במיוחד. מנתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה שבימים הקרובים עתיד הביקוש לחשמל להגיע ל־8,500 מגה־ואט, כ-91% מכושר הייצור הזמין של חברת החשמל.
המשמעות של נתון זה היא שאם תתרחש תקלה באחת מיחידות הייצור, יעלה הביקוש על ההיצע וחברת החשמל תידרש לבצע הפסקות חשמל יזומות.
בשאר ימות השנה עומד כושר הייצור המקסימלי של חברת החשמל על כ־11,600 מגה־ואט, אולם בתחילת החודש החלה החברה בהשבתה יזומה של חלק מהיחידות לצורך תחזוקה ושיפוצים, מה שהגביל את כושר הייצור לכ־9,300 מגה־ואט בלבד
בכיר בחברת החשמל מסביר שאי אפשר להפעיל את תחנות הכוח בלי לבצע תחזוקה שוטפת, ומתוך התחשבות בצריכה טיפולים אלה נעשים בסתיו או באביב, עונות שבהן הצריכה נמוכה. עלות השיפוצים נאמדת ב־235 מיליון שקל ובמקביל פועלת החברה במצב חירום בניסיון להגדיל את יכולת הייצור. "גל החום הנוכחי עשוי לגרום להפעלת מזגנים בהיקף ששמור בדרך כלל לאוגוסט", מסביר בכיר המקורב לנושא.
דו"ח חדש של ארגון בריטי – נעבור את שיא התפוקה לפני 2030 וכנראה גם לפני 2020
הארגון הבריטי UKERC פרסם בתחילת החודש (אוקטובר) דו"ח חדש ומקורי, העוסק בשאלת האנרגיה. "אילו ראיות קיימות בכדי לתמוך בטענה שתפוקת הנפט תוגבל על ידי גורמים גיאולוגיים לפני 2030?
עם שאלה זו פנה הארגון למלאכת חיבור הדו"ח, שהסתכם ב-228 עמודים. הנה סיכום המסקנות:
-
למרות מידה גדולה של אי-וודאות, יש מספיק מידע בכדי להעריך את הסיכונים של ירידה בתפוקת הנפט הגלובאלית. המטודולוגיות הקיימות עלולות להוביל להערכות חסר של מאגרי הנפט ושל קצב האספקה העתידי.
-
עם זאת, קצב הירידה בתפוקה הולך ומאיץ. יהיה צורך להחליף למעלה משני שלישים מהאספקה הקיימת עד 2030, רק כדי להישאר ברמת התפוקה הקיימת.
-
בעוד שישארו רזרבות משמעותיות של נפט לא קונבנציונאלי, קצב ההפקה שלהן עלול להיות איטי ובעל משמעות מועטה לענין המועד של שיא תפוקת הנפט הגלובאלי.
-
נראה שהתפוקה הגלובאלית תתחיל לרדת לפני 2030. יש סיכון משמעותי שזה יקרה גם לפני 2020. בהתחשב בפרקי הזמן הדרושים לפיתוח אנרגיות חלופיות ותכניות לחיסכון בצריכה, יש להתיחס לסיכון ברצינות מרובה.
ארגון UKERC מגדיר עצמו כקונסורציום של 15 שותפים אקדמאיים מ-15 מוסדות בריטיים שונים.
