הכתב הבכיר לעניני כלכלה של ערוץ RTE האירי בוחן את ההשלכות של הידלדלות מקורות הנפט על כלכלתה של אירלנד. איך ייראו החיים באירלנד אחרי שיא תפוקת הנפט?
שודר ב-18 ליוני, 2007.
קישור לסרטון (שעה בדיוק).
אנחנו רוצים פתרונות!
מתוך הבלוג של ג'יימס הווארד קנסטלר –
איפה שלא ייפגשו המודעים סביבתית בימים אלו, יבבה חסרת מנוח עולה מגרונותיהם במהרה, שמסתימת בזעקה ל'פתרונות'. דוגמא לכך זכיתי לראות בפסטיבל הסרטים של טלוריד, שם הייתי בשבוע שחלף, יחד עם עוד כמה מאות 'מודעים' שירקו פליטות אגזוז בטיסתם על פני הסטרטוספירה, בדרכם אל הפסטיבל. שני הנושאים העיקריים של הפסטיבל היו ההתחממות הגלובאלית, ושיא תפוקת הנפט.
סרטים דוקומנטריים מפחידים ומצגות פוואר פוינט מטלטלות הוצגו למכביר (בין היתר מאת דניס דימיק, העורך של הנשיונאל ג'יאוגרפיק, דניאל נוקרה מ-MIT, וממני), וככל שהבוקר התקדם התפשט אי נחת בקרב הקהל, עד שכאשר לבסוף העלה אחד המרצים על בדל שפתיו את המילה 'פתרונות', פלט הקהל אנחת רווחה.
זה עשה אותי עוד יותר עצבני, משום שהכמיהה הזו ל'פתרונות' נראית לי כמשאלה חסרת בסיס לגלולת קסם, לקרש הצלה, ל'טכנו-פתרונות' שיאפשרו לנו המרה חסרת טלטולים וטרדות מכלכלת הפחמן המחצבי, למשהו אחר שסיכויו להשמיד את האקוסיסטמה (ואת האנושות עימה) פחותים. ונדמה לי כי המשאלה הזו כשלעצמה, עומדת בשורש בעיותינו – בוודאי בבסיס האין אונות שלנו כשזה נוגע להבנת עומק הבעיה.
ואת שכתבתי כאן, אמרתי גם אמרתי לעמיתי בפסטיבל, מה שכמובן עיצבן אותם עד-לא-ידע.
עמדתי בנושא יכולה בקלות להתפרש לא נכון. אני לא רוצה שהאנושות תקרוס (אני אוהב להאזין למוצארט ומעריך טיפולי שורש בשן). אני לא מעונין בהכחדתו של ההומוספיינס ושל כדור הארץ בכלל. אני בהחלט לא מאמין בחוסר עשייה לנוכח מצב החירום המתממש ובא. אך באותה מידה אני לא מאמין שביכולתנו להמיר את הדרך בה אנו חיים כיום למשהו אחר ללא שום הקרבה. האם ארה"ב תהיה מקום טוב יותר אם נריץ את וול מארט ולאס ווגאס על טורבינות רוח? לא נראה לי. האם הציבור ירוויח ממאה שנים נוספות של פרברים – ושל כלכלה שבעיקרה מבוססת על תפיחתם המתמדת? כל הפרוזאק שבעולם לא יעזור כנגד חוק התפוקה השולית הפוחתת.
במסעותיי נכחתי לראות ענין מטריד בקרב החוג המצומצם של אינטלקטואלי הסביבה המיודעים: הם מקדשים את הסטטוס קוו באותה מידה (גם אם אחרת) כמו המטומטמים מנסק"ר (אירגון מרוצי מכוניות) ומתכנני מרכזי הקניות. גם הם רוצים מכוניות, ואת כל הזכויות (כגון חניה חופשית וחיי כפר) הבאות איתן. בדיוק כמו צרכני וול מארט למיניהם. אם זה לא המקרה, אז מדוע הם קופצים על הגגות בכל עת שהם רואים איזו מכונית מודרנית שרצה על משהו שהוא לא סולר או בנזין? מדוע הם משקיעים את מאמציהם בדברים כגון אלה, ולא ביצירת קהילות אנושיות, וברפורמה של חוקי שימוש הקרקע המטופשים שלנו?
מקרה שכזה אירע לפני מספר שנים בקולג' מידלבורי שבוורמונט, כאשר תומכי ביודיזל נזעמים הסתערו עלי בשל חוסר התלהבותי מהפיתרון הייחודי שלהם – שהיה נראה בעיקר כאמצעי שיאפשר להם להמשיך לנהוג ברכבי השטח המשפחתיים שלהם למשטחי הסקי של אותה מדינה פרוגרסיבית. הרצון להמשיך ולנהוג במכוניות שלנו מראה עד כמה חסר דיון ציבורי אמיתי בנושא ההתחממות הגלובאלית ומשבר הנפט בכל הרמות. אפילו זקני הצווארון הלבן של התנועה הסביבתית מדברים בטון הנ"ל ללא הרף. הניצחון הגדול הראשון יגיע כשאלו סוף סוף יסתמו את הפה, וישימו את פעמיהם אל עבר משימות אחרות.
מצדדי הסביבה עדיין נעולים במקח הפאוסטיאני של הטכנולוגיה, ללא מודעות לגבי תפוקתה השולית הפוחתת. בכך הם הפכו במידת מה לכלים שלא מדעת של האווילים והמרושעים שמנהלים את הפוליטיקה ואת הכלכלה כאן. במה שנוגע לקבוצה הזו שהתאספה בטלוריד, מדובר בעיקר באקו-הרפתקנים (מטפסי הרים, טרקרים, אנשי רפטינג) שההתאהבות שלהם בציוד טכנו-הרפתקני הולך ומשתכלל, הרחיבה משמעותה להתאהבות ב'טכנו-פתרונות' קסומים שיתקנו את בעיות האקלים והמחסור בנפט.
והרקע לפסטיבל – עיירת אתר הסקי שלמרגלות הרי הרוקי – השרה לרגעים סחרחורת מבחילה כאשר חושבים על ארמונות העץ הגרנדיוזיים שנבנו ע"י מפיקים הוליוודים, שעשו את הונם ממכירת פנטזיות אוננות אלימות לבני טיפש עשרה. אי אפשר היה להתעלם מכך ששלושת רבעי החנויות שברחוב הראשי של העיירה הן בעצם משרדי מכירות נדל"ן.
אך אינני רוצה להיות מפורש שלא כהלכה עוד יותר כמי שמאנפף את אלו שהזמינו אותי לכאן, כמו שאינני רוצה להתעלם מאופן הגעתי הנה (במטוס ואז במסחרית). חשבתי רק ששווה להתעכב על המסר הקצר הבא: בואו נפסיק לדבר על יצירת מכוניות טובות יותר, ובואו נתחיל לדבר על שינוי הדרך שבה אנו חיים על האדמה – משום שממילא נאלץ לעשות זאת לבסוף.
מאי 28, 2007.
ראו גם את "מצב החירום הממושך".
דו"ח GAO: תקרת התפוקה מתישהו בין עכשיו ל-2040
GAO, שלוחה של הקונגרס האמריקאי המבקרת את הממשל באופן סדיר, הגישה לקונגרס בסוף חודש מרץ האחרון דו"ח שעוסק
ישירות בשאלת שיא תפוקת הנפט. כותרתו המלאה של הדו"ח:
Crude Oil: Uncertainty about future oil supply make it important to develop a strategy for addressing a peak and decline in oil production
מחברי הדו"ח ערכו סקירה של מאמרים בנושא, הקימו פאנל מקצועי, ונועדו עם פקידים מהסוכנויות הרלוונטיות. המסקנה העיקרית:
שיא תפוקת הנפט יגיע מתישהו בין השנה לבין 2040. השונות נובעת מהגורמים הרבים שעשויים להשפיע על קצב השאיבה – טכנולוגיים, כלכליים וסביבתיים. בכל מקרה, הדו"ח מציין את רגישותה המיוחדת של ארה"ב למשבר הצפוי, בין המדינות המתועשות.
ישראל, המיבאת שיעור משמעותי מצריכת המזון שלה ושמתכננת את משק המים על בסיס טכנולוגיות התפלה, צריכה להטות אוזן לדו"ח, ולהסיק את המסקנות הנדרשות.
קנדה: מחסור בדלק באזור טורונטו
יותר ויותר תחנות דלק באזור טורונטו 'מתייבשות' בעקבות שריפה בבית זיקוק של חברת ESSO מוקדם יותר החודש.
מחסור ביכולת זיקוק בצפון אמריקה, עקב העדר קיבולת זיקוק עודפת מזניק את מחירי הבנזין לרמות שיא.
Over a barrel
מאמר מקיף בנושא חולות הנפט (tar sands) שבאלברטה, קנדה.
———————————–
Andrew Nikiforuk
Canadian Business magazine
February 12, 2007
———————————–
חולות הנפט בעולם מחזיקים אוצר בלום של אנרגיה – בקנדה לבדה מדובר בלמעלה מ-170 מיליארד חביות. עם הידלדלות משאבי הנפט הקונבנציונאליים, אנו עדים למגמה של פיתוח מקורות הנפט הלא קונבנציונאליים – עמוקים יותר, רחוקים יותר, או סתם קשים להפקה.
אך הפנייה למקורות אלו נושאת עימה תג מחיר – כלכלי, אך גם סביבתי.
למאמר המלא (באנגלית), לחצו כאן.
ראש תחום מחקר שווקים בפידליטי: "הנפט יכול להגיע השנה גם ל-100 דולר לחבית"
ג'וריין טימר, מנהל תחום מחקרי שוק ב-Fidelity Investments, תאגיד השקעות ענק, אופטימי לגבי הכלכלה באופן כללי,
אבל רואה גם המשך עליות מחירים בתחום האנרגיה והסחורות. כמו אנליסטים רבים, גם הוא מתעקש להביט על צד הביקוש,
ולא על ההיצע.
"…במקביל, טוען טימר שמחירי הסחורות והאנרגיה ימשיכו לעלות, ומחיר חבית נפט צפוי להגיע בקלות ל 70 80 דולר ויכול להגיע גם ל 100 דולר ויותר. הוא טוען כי יש בעיות באמידת הרזרבות של חברות הנפט ומכל מקום מחירי הנפט צפויים לעלות ולו רק מצד הביקוש ללא "עזרה" של בעיות מצד ההיצע שיכולות לצוץ גם מסיבות גיאופוליטיות."
"בנוסף לבעייתיות של מדידת ההיצע ויציבותו הגיאופוליטית, ציין טימר כי הודו וסין הן המדינות שמשפיעות היום על הביקוש לנפט (ולא ארה"ב) כי הן עדיין מדינות מתפתחות בתחילת הדרך. עוד הרבה מכוניות צריכות לעלות לכבישים, עוד הרבה כבישים צריכים להיסלל וכך גם תשתיות נוספות, נמלי תעופה וכיו"ב."
אסטרטגיה צבאית לסוף עידן הנפט הזול
מאמר מתוצרת האקדמיה הצבאית ווסט פוינט, ניו יורק.
מחברי המאמר סקרו את נושא מקורות הנפט ועקומת התפוקה והוציאו דו"ח ששווה לקרוא.
למאמר המלא המתורגם.
תורגם ע"י פבל גוזנפלד.
מקסיקו: הפגנות ענק בגלל מחיר הטורטיה
מתוך אתר YNET, 02.01.2007:
"עשרות אלפי אנשים מחו על העלאת מחירי מוצרי היסוד, ביניהם הטורטיה, מצרך מזון בסיסי עבור עניי מקסיקו, שמחירה עלה פי 3 בחודשים האחרונים, דרשו לשנות את המדיניות הכלכלית וקראו קריאות בגנות הנשיא קלדרון."
"המחאה התעוררה בעקבות עליית מחירי הטורטיות ביותר מפי 3 בשנה האחרונה, העלייה החדה ביותר מזה מספר עשורים, בעיקר בגלל הפריחה הפתאומית של תעשיית האתנול האמריקנית. "
"הדבר מקשה מאוד על מיליוני העניים במקסיקו – כמחצית מהאוכלוסייה – ולטענת מומחים, אף מעמיד רבים מהם בסכנה של תת תזונה, מאחר והם מקבלים בממוצע כ-40% מכמות החלבונים היומית הדרושה להם מטורטיות. משמעות המחיר החדש הוא שעובדים מקסיקנים שמשתכרים שכר מינימום נאלצים להוציא כשליש מהכנסותיהם על טורטיות בלבד."
בוש בנאומו על מצב האומה האמריקאית: על ארה"ב להפחית תלותה בנפט
בנאום השנתי האחרון של הנשיא בוש, מה-24 לינואר 2007, קרא הנשיא האמריקאי לצמצום צריכת הדלק ב-20% בעשור הקרוב.
אם לא היינו יודעים יותר טוב, היינו חושבים שהנשיא ניהיה ירוק פתאום. בוש מציע כתגובה להכפיל את עתודות הנפט האמריקאיות (בתירגום מדיפלומטית לעברית = לפתוח את שמורת הטבע באלסקה לחברות הנפט). בוש גם מציע להכפיל את היצע הדלק המתחדש והחלופי לפי 7 מרמתו הנוכחית – ואנו כבר עדים לעלייה של למעלה מ-50% במחירי התירס בשנה האחרונה בלבד, ממנו מיוצר האתאנול.
הנשיא שוכח להזכיר כי עצם הייצור של דלק ביולוגי, על כל שלביו, דורש כל כך הרבה השקעה אנרגטית, שבסופו של דבר יש שאלה אם ייצור האתאנול בכלל מספק יותר אנרגיה מזו שהוא דורש (מה שנקרא eroei<1). ושייצור דלק ממזון אדם משרת קודם כל את אלו שיכולים להרשות לעצמם (מעמד ביניים מבוסס ומעלה) ומקפח את אלו שצריכים את המזון (מדינות עולם שלישי).
אך הכי מעניינת בעיני היא ההצהרה על צמצום צריכת הדלק ב-20% בעשור הקרוב. מדובר בצמצום של כ-2% וקצת לשנה, בדומה לקצב הדילדול (Depletion) של שדות נפט רבים. האם הנשיא מכין את העם האמריקאי למחסור תמידי באנרגיה, משום שהוא יודע שאוטוטו תפוקת הנפט העולמית תגיע לשיא כל הזמנים ותתחיל לצלול?
המאמר מהדה-מרקר, 25.01.2007:
בנאום השנתי שלו על מצב האומה אמש, קרא נשיא ארה"ב, ג'ורג' וו' בוש, לצמצום צריכת הדלק ב-20% בעשור הקרוב באמצעות תקינה חדשה ועידוד השימוש באתנול. בחוזרו על קריאתו מהשנה שעברה, לצמצום תלותה של ארה"ב בנפט מהמזרח התיכון ומדינות לא יציבות אחרות, בוש גם עודד הכפלה של עתודות הנפט האמריקאיות, על מנת להיות מוכנים למצב שבו תיקטע אספקת הנפט לארה"ב באופן פתאומי.
"במשך זמן רב מדי תלויה האומה שלנו בנפט הזר, ותלות זו מותירה אותנו חשופים למשטרים עוינים ולטרוריסטים שיכולים לגרום להפרעה משמעותית באספקת הנפט, עליית מחירו, ונזק רב לכלכלה שלנו", אמר בוש, בהתבטאות שהזכירה את אמירתו בשנה שעברה, "ארה"ב מכורה לנפט". הוא הוסיף: "עלינו לגוון את אספקת האנרגיה של ארה"ב, והדרך קדימה היא באמצעות טכנולוגיה".
הנשיא הדגיש את הצורך בהגדלת השימוש בטכנולוגיה נקייה יותר, באנרגיית שמש ורוח, וכן באנרגיה גרעינית. הוא קרא לפיתוח ושימוש מוגבר של כלי רכב היברידיים (בעלי מנוע כלאיים), וכן של שיטות הפקת אתנול. בוש קרא להגדלת אספקת הדלק המתחדש והחלופי פי 7 מהרמה הנוכחית כיום, ל-35 מיליארד גלונים.
הקריאה של בוש להגדלת הפקת האתנול משמחת בוודאי את מגדלי התירס, שהביקוש לסחורתם גדל, ועמו גם מחיר התירס; הביקוש ההולך וגדל בארה"ב לתירס לייצור אתנול הביא לעלייה חדה במחירי התירס ברחבי העולם. כבר בנאומו הקודם עודד בוש את קידום תעשיית האתנול. אך העלייה במחיר התירס פוגעת במי שמסתמכים על התירס כעל מזון. במקסיקו הודיעה הממשלה על הגבלת מחיר הטורטיות עקב העלייה החדה במחיר התירס. כמחצית מאוכלוסיית מקסיקו חיה על הכנסה של פחות מ-4 דולרים ביום, והטורטיות הינן חלק עיקרי בתזונה היומית.
בן אליעזר – בעוד 40 שנה יגמרו עתודות הנפט בעולם
בכנס הרצליה השביעי, שהתקיים ב21 עד 24 לינואר, הכיר בן אליעזר בסופיות של משאב הנפט ודיבר על חלופות.
מעניין שתמיד אנו שומעים מתי הנפט ייגמר. הבעיה כאן היא מתודית – הנפט לעולם לא ייגמר, חלק ניכר ממנו יישאר לעד באדמה.
כשאומרים שעוד X שנים ייגמר הנפט, הכוונה בעצם היא שאם מחלקים את עתודות הנפט הידועות בקצב הצריכה הנוכחי, אז מקבלים
ערך X. אבל לערך זה, מעניין ככל שיהיה, אין משמעות רבה בפני עצמו, מפני שקצב ההפקה תלוי באחוז הדילדול (Depletion Rate).
השאלה החשובה היא "מתי תגיע התפוקה בשדה מסויים לשיא?", "מתי תגיע תפוקת מדינה פלוני לשיא?", וכמובן – "מתי תפוקת הנפט העולמית תגיע לשיא ותתחיל לרדת?"
אך התשובות לשאלות אלו מצויות קרוב מדי למועד הבחירות הקרוב, והן אינן מבשרות טוב, ומכאן שכל כך מעט אנשי ציבור ומדע בארץ ובעולם מעלים אותן. בכל אופן, דבריו של בן אליעזר, גם אם אינם מספקים, מהווים שיפור לעומת הצהרות קודמות:
"ובאשר לנושא עליו התבקשתי לדבר: אין צורך להכביר במילים בחשיבות ובתלות של מדינת ישראל במקורות אנרגיה. שוו בנפשכם תסריט עתידי שבו לא מתפתחים מקורות אנרגיה חדשים, ואכן לפי התחזיות הפסימיות ביותר בעוד 40 שנה יגמרו עתודות הנפט בעולם. כמובן מדובר בתרחיש קיצוני ביותר, אך גם תרחישים פחות קיצוניים אינם מעודדים כלל ועיקר. די שנחשוב על מצב שבו חלה עליה דרסטית במחירי הדלק והחשמל עד כדי כך שנפגעת יכולות התפקוד של המשק. בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות מערביות מכירות בחשיבות שביצירת רמת ביטחון נאותה לאספקת האנרגיה לתחומן. הדבר נכון על אחת כמה וכמה לגבי ישראל לאור מיקומה הגיאו-פוליטי והעובדה שחלקן הארי של מקורות האנרגיה בעולם ממדינות ערב. ישראל צריכה להיערך למצב כזה."
