שיא תפוקת הנפט – Peak Oil Israel

20:03 | 18.11.2007 סוכנויות הידיעות

נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס הזהיר אתמול (שבת) כי מחירי הנפט עשויים להאמיר אם ארה"ב תתקוף את ארצו או את איראן. בכינוס של המדינות מייצאות הנפט (אופ"ק) בסעודיה, אמר צ'אווס כי ארה"ב צריכה להימנע מלתקוף מדינה החברה בארגון. לדבריו, מחיר חבית נפט יגיע למאות דולרים ולא רק ל-100 דולר, אם ארה"ב תתקוף את ונצואלה או את ארה"ב.

צ’אווס טען גם כי מחיר של 100 דולר לחבית נפט הוא מחיר הוגן, מכיוון שהוא שווה ערך לכ-30 דולר בשנות ה-70.

מחירי חבית נפט הגיעו בימים האחרונים ל-95 דולר. בעקבות העלייה במחירים קרא שר האנרגיה של ארה"ב למדינות אופ"ק להגדיל את כמויות הנפט המופקות, אך ככל הנראה מדינות הארגון לא יקבלו החלטה בנושא, עד לכינוס נוסף שיערכו בחודש הבא באבו-דאבי.

גורמים בארגון הביעו ספק בדבר האפשרות שהגדלת כמויות הנפט המופקות תביא לירידת מחיר הנפט בשווקים. לדבריהם, עליית המחירים האחרונה נגרמה בשל הירידה בערך הדולר, ובעקבות השקעות ספקולטיוויות של קרנות השקעה, ולא בגלל היצע נמוך.

אתמול הביעה סעודיה התנגדות לכך שמדינות אופ"ק יביעו חשש מירידת שער הדולר בהודעת הסיום של הוועידה.

לכתבה המקורית, דה מרקר.

—————————————————

יש לציין שבניגוד לדעה הרווחת שחברי ארגון אופ"ק מסרבים להעלות את התפוקה מסיבות של חמדנות גרידא, יש גם קולות אחרים. למשל, זה של סאדד אל-חוסייני, בכיר לשעבר בחברת הנפט הסעודית ארמקו, שהיה בין מתווי הדרך של מדיניות המדינה בנושא הפקת הנפט. בכנס השנתי Oil & Money, אמר אל-חוסייני שלהערכתו הפקת הנפט בעולם דורכת במקום כבר שלוש שנים. דמות חשובה אחרת, שוקרי גנהם (Shokri Ghanem ), אמר לאחרונה שלדעתו התפוקה העולמית לא תעבור רף מסוים, בסביבות ה-100 מיליון חביות ליום. (קצב השאיבה ב-2007 היה כ-85 מיליון). שוקרי מכהן כיו"ר תאגיד הנפט הלאומי של לוב.

מעת לעת נביא כתבות מתורגמות באופן חלקי מאתר חדשות האנרגיה http://www.energybulletin.net/.

שיא חגיגת הכיף (וההאנגהובר הבלתי נמנע)
by Kurt Cobb

שיא נפט. שיא הגז. שיא המזון. שיא האנרגיה. שיא האקלים. וכעת, השיא של הכול!
בשעה שהאינטרנט שוקק בתחזיות פסימיסטיות לגבי עתיד המקורות השונים, הציבור ברובו עסוק עדיין בלהנות מה'שיא'. האם לא לזה נצפה סביב נקודת ה'שיא'?

מכירות רכבי השטח גבוהות מתמיד, חברות התעופה עמוסות בנופשים, קווי התעופה מתפקדים כרגיל, ופארקי השעשועים ממשיכים לשעשע את מבקריהם. אין זה מפליא שלאמריקאים ולרבים אחרים במדינות העשירות אין זמן לשים לב לכל החדשות הרעות.

למען האמת, העולם איבד כבר את זיכרון התקופה שטרם עידן הנפט. מרבית האנשים החיים כעת מכירים רק את הגידול המתמיד בזמינות הדלקים הפוסיליים. מחפשי התענוגות של ימינו חוו רק שפע הולך וגובר (פרט למקומות ספורים כגון אפריקה השחורה). פני הדברים הביאו לבלבול אצל פלוני מסוים שהשתתף בכנס שנערך לאחרונה בנושא.

"מדוע אין האנשים מבינים זאת?" הוא תהה.

"הם עסוקים מדי בלהנות מה'שיא'." השבתי לו.

"אנחנו ב'שיא הכיף'", משתתף אחר הוסיף.

"אך כל העובדות חשופות לעיני כל באינטרנט", התעקש הראשון.

תגובתי היתה, שבכדי להבין שאנחנו בנקודת השיא של ה'כיף' (באנגלית זה נשמע יותר טוב, "Peak Fun", י"ה), צריך פלוני את הרקע בכדי לראות שאנו נמצאים קרוב מאוד למספר של פסגות אחרות. אחרת, מה שאנשים חווים נראה להם בסה"כ כהמשך הטבעי של טרנד שהם למדו לסמוך עליו. ומלבד זאת, כשאתה נמצא בשיאה של החגיגה הגדולה ביותר אי פעם, חגיגת עידן הנפט, למי איכפת מההאנגהובר?

לכתבה המלאה באנגלית.

הנפט לשיאים חדשים, כתבה מיום רביעי דשבוע שעבר, עיתון דה מרקר:

100 דולר עד סוף השבוע? מחיר הנפט חצה את רף 98 הדולרים לחבית

08:36 | 07.11.2007 הדר תדמור

מחיר הנפט חצה את רף 98 דולר לחבית לראשונה אי פעם, בעקבות היחלשות הדולר מול מרבית המטבעות בעולם ובעיקר לאור היחלשותו לרמת שפל של כל הזמנים מול היורו. בנוסף, סופות באזור הים הצפוני מאיימות לשבש את אספקת הנפט מהאזור.

מחירי החוזים על הנפט למסירה בחודש דצמבר עולים כעת ב-1.4% ונסחרים ברמה של 97.86 דולר לחבית במסחר האלקטרוני בבורסת הסחורות של ניו יורק. מוקדם יותר הבוקר נגע הנפט במחיר שיא חדש, כשהחוזים נסחרו ברמה של 98.03 דולר לחבית במסחר האלקטרוני בבורסת הסחורות של ניו יורק. אתמול נרשם שיא סגירה במחיר הנפט, על רמה של 96.7 דולר לחבית.

מחיר הנפט זינק ב-60% השנה בחישוב דולרי. "מצב ההיצע והביקוש בשוק הנפט הוא הדוק ביותר", אמר בריאן היקס, נשיא האגרתון (ניוז לטר) וולת' טודיי, לסוכנות הידיעות בלומברג. הוא הוסיף כי "כל איום קל על אספקת הנפט עלול להעלות את מחיר הנפט בדולר או שניים ביום אחד בלבד".

מחיר הנפט עלול לחצות את רף 100 הדולרים לחבית עד לסוף השבוע אם אספקת הנפט תשובש בשל הסופות בים הצפוני, ציין היקס.

לכתבה המקורית.

באוגוסט 2004 זינקו מחירי הנפט ל-49.25$ החבית, שיא נומינלי של אז. ד"ר אבי גוטליב, מומחה לסוציולוגיה סביבתית וכלכלית מאוניברסיטת ת"א, סיפר לכתב YNET כבר אז את מה שגם עכשיו רבים מסרבים לתפוס – שמחירי הנפט הגבוהים כאן בשביל להישאר.

"מחירי הנפט כבר לא יירדו לרמה של לפני המשבר"

זמן רב מזהיר ד"ר אבי גוטליב, מומחה לסוציולוגיה סביבתית וכלכלית מאוניברסיטת ת"א, שהביקוש הגואה וההיצע המתדלדל יעלו את מחירי הנפט; כעת הוא אומר: "ייתכן שהמחירים ירדו בטווח הקצר, אבל הנפט לא ישוב להיות זול כשהיה כי הוא משאב מתכלה". ראיון

מאת תני גולדשטיין

עדכון אחרון: 20.08.04, 15:04

סוכנויות הידיעות מבשרות כמעט מדי יום על שיאים חדשים במחירי הזהב השחור. מחיר הנפט זינק בשנה האחרונה בקרוב ל-60%. היום עלה שוב מחירה של חבית נפט לשיא חדש של 49.25 דולר.

המחיר הנומינאלי שבר כבר את שיאי כל הזמנים. המחיר הריאלי עדיין נמוך בהרבה מהשיאים שנרשמו במשברי האנרגיה של שנות ה-70 וה-80, שהגיע לכ-80 דולר לחבית (200 ליטר) לפי שער הדולר של היום, אך הוא שועט לשם. עליית המחירים מביאה לעלייה מיידית במחירי הדלק והחשמל, שמשפיעה על כל אחד מאתנו.

האם המחירים צפויים לרדת כשם שעלו? מרבית הפרשנים הכלכליים סבורים שכן. על פי התפיסה הרווחת, קיים מחיר סביר לנפט, שהמחירים בפועל נעים סביבו, ממש כמו מדדים של מניות או שערי מטבעות. מחיר הנפט שנחשב סביר הוא בסביבות ה-30 דולר לחבית, ואם המחיר בפועל עולה, סביר להניח שבקרוב הוא יתקן את עצמו וירד.

ד"ר אבי גוטליב, מומחה לסוציולוגיה סביבתית וכלכלית באוניברסיטת תל-אביב, חושב אחרת. זה שנים, הרבה לפני המשבר הנוכחי, צופה גוטליב שמחירי הנפט יעלו. בשיחה עם ynet הוא מסביר מדוע מחירי הנפט מתנהגים אחרת משערי המטבעות ומדדי מניות ומדוע הם מזנקים כעת. הוא מתאר כיצד צפויים המחירים להתנהג בעתיד הקרוב והרחוק, ומה יקרה כשמלאי הנפט בעולם יתחיל לאזול לחלוטין.

פרשנים כלכליים אומרים, שמחירי הנפט הנוכחיים הם "בועה", ושמחירי הנפט צפויים לרדת בחזרה. מה התחזית שלך?

גוטליב: "ייתכן מאוד שמחירי הנפט אכן ירדו בטווח הקצר, אבל הם לא יחזרו לרמה שהייתה לפני המשבר הנוכחי, סביב ה-30 דולר לחבית, אלא יישארו מעליה".

מדוע?

"בשביל לחזות אם מחירי הנפט ירדו, צריך לבדוק מה הביא לעליות. לעליות יש שתי סיבות עיקריות, קצרות הטווח וארוכות הטווח. הסיבות קצרות הטווח מוכרות: חוסר השקט בוונצואלה, הבעיות של חברת הנפט הרוסית יוקוס והמלחמה בעיראק.

"קשה לחזות תהליכים פוליטיים, אבל כנראה שהבעיות הללו ייפתרו. יוקוס תגיע לאיזשהו הסדר עם הממשלה הרוסית ותחזור להפיק נפט. גם המשבר בוונצואלה ייפתר בצורה כזאת או אחרת. עיראק היא סיפור מסובך יותר, אבל בטווח הקצר, פתרון ברוסיה ובוונצואלה יספיק בשביל שהיצע הנפט בעולם יתאים את עצמו לביקושים, והמחירים ירדו קצת".

ומה הן הסיבות ארוכות הטווח?

"מחירי הנפט עולים בגלל שהביקוש העולמי הולך וגדל וההיצע הולך וקטן. זה ההבדל העקרוני בין מחירי הנפט לבין שער הדולר או מדדי המניות, ולכן דרך החיזוי של מחירי הנפט צריך להיות שונה מזה של משתנים כלכליים אחרים.

"הביקוש גדל בגלל ההתפתחות הכלכלית בעולם. אחד הגורמים לעליית המחירים הנוכחית הוא התעוררות כלכלית גדולה מאוד במזרח הרחוק, בעיקר בסין, שצריכת הנפט שלה עולה בקצב מטורף.

"ההיצע הולך וקטן, בגלל שקידוחי הנפט בעולם מתחילים להתקרב למיצוי היכולת שלהם. יכולת שאיבת הנפט בעולם היא כבר לא היכולת שהייתה לפני עשרות שנים, ואנחנו מרגישים את זה. מלאי הנפט שנמצא מתחת לאדמה בעולם הוא מוגבל, וככל שאתה שואב יותר, נשאר פחות.

"כל זה לא עומד להשתנות, ובטווח הארוך, התהליכים הללו יגרמו למחירים להמשיך לעלות. אני לא יודע, ואף אחד לא יודע, אם העלייה תהיה ליניארית או ספיראלית, ומה יהיה הקצב שלה, אבל היא תימשך".

תעשייני הנפט אומרים, שאמצעי הקידוח והשאיבה מתפתחים כל הזמן, ולכן ניתן היום לשאוב נפט שקבור במקומות שלא היה ניתן לשאוב מהם בעבר, ולהשלים את החסר.

"זה נכון, בינתיים, ואכן, כמות הנפט שהאנושות שואבת כיום היא עדיין גדולה מזו שהיא שאבה בעבר. אבל זה לא פותר את בעיית המחירים, גם בגלל שהביקוש עולה מהר יותר מההיצע, וגם מכיוון שכשאמצעי הפקת הנפט משתכללים, ההפקה מתייקרת. חלק גדול משדות הנפט הזולים והנוחים, שמהם שאבו את הנפט בעבר, נמצאים כבר לקראת הסוף".

יש שדות נפט שהיו פעילים בעבר, ונסגרו בגלל שהנפט פשוט נגמר?

"יש, ויש תופעה נוספת: חברות הנפט סוגרות קידוחי נפט ישנים, שפעלו בשיטות פשוטות, משדרגות אותם ופותחות אותם מחדש, כדי לקדוח לעומקים גדולים יותר. בסעודיה, למשל, סגרו הרבה מאוד קידוחי נפט, שדרגו אותם ופתחו אותם מחדש, והיום הם מפיקידם נפט בשיטות יקרות ומסובכות".

אז מה יקרה בטווח הארוך?

"בתוך 40, או מקסימום 50 שנה, מלאי הנפט בעולם פשוט ייגמר. הילדים של היום יזדקנו בעולם בלי טיפת נפט. אבל עוד הרבה קודם, בתוך 20 עד 30 שנה, כמויות הנפט שהאנושות שואבת יתחילו לרדת. אם הצריכה תמשיך לעלות, עלול לקרות דבר מבהיל: בבת אחת ייווצר פער אמיתי ומורגש בין ההיצע והביקושים, והמחירים יעלו לשיעורים שאנחנו לא מדמיינים היום.

"אני לא רוצה לצייר כאן תמונות של יום הדין על הקיר, כי מאשימים תמיד את ה'ירוקים' בכך שהם מפחידים את הציבור ומנבאים קטסטרופות. אבל בלא ירידה בצריכת הנפט, אני לא רואה שום דרך שלא תתרחש קטסטרופה, ואני מדבר על קטסטרופה כלכלית, בלי קשר לשאר הנזקים שגורם הנפט לאיכות הסביבה".

מה אפשר לעשות כדי למנוע קטסטרופה כזאת?

"מה שצריך לעשות זה לחשוב קדימה. 20 שנה נראות כמו זמן ארוך, אבל הן זמן קצר. חברות מתכננות את העסקים שלהן לפי הדו"ח הכספי הבא, פוליטיקאים חושבים על הבחירות הבאות, ואנשים פרטיים רוצים לגמור את החודש. צריך להגביר את המודעות. מהבחינה הזאת, משברים קצרי-טווח, כמו עליית המחירים שמתרחשת עכשיו, הם הזדמנות להגביר את המודעות לכך שצריך לפתח מקורות אנרגיה חלופיים, במקום הפחם והנפט".

כן? אתה חושב שבגלל שהמחירים עולים, אנשים מתחילים להשתמש יותר בגז טבעי או באנרגיה סולרית, למשל?

"בהחלט כן, בעיקר באירופה. יש הרבה אנשים באירופה שהעלייה במחירי נפט בפירוש משמחת אותם. באירופה יש תעשייה משגשגת של טחנות רוח. לא טחנות כמו זאת של דון קישוט, אלא טחנות מודרניות ומשוכללות שמייצרות ומוכרות חשמל זול ונקי. כשמחירי הנפט עולים, יצרני הטחנות חוגגים. מכיוון שבאירופה יש אלטרנטיבה לנפט, התעשיינים, ואפילו הצרכנים הפרטיים, לוקחים את המחירים בחשבון, וכשהמחירים עולים הם משתמשים בבנזין פחות.

"יש גם כאלה שהמשבר משמח אותם באופן אידיאולוגי. יש ממשלות באירופה שמטילות מס סביבתי על בנזין, כדי לתמרץ את הלקוחות להשתמש יותר באמצעים אלטרנטיביים".

גם בישראל התחלנו להשתמש בגז טבעי. האם משבר הנפט יאיץ זאת?

"אני לא חושב. המעבר לגז טבעי הוא תהליך מבורך וחשוב מאוד, אבל השינויים התכנוניים בארץ הם איטיים מאוד ולא קשורים למשבר כזה או אחר. בכל מקרה, אנחנו משק מאוד קטן, וישראל לא תקבע את עתיד משק האנרגיה בעולם. הבעיה האמיתית נמצאת בארה"ב ובסין.

"בארה"ב בזבוז אנרגיה הוא פרה קדושה. כשבוש מבטיח לאמריקנים שמחירי הנפט ירדו, ג'ון קרי מתווכח אתו רק על האמצעים, לא על המטרה. אין שם בכלל ויכוח על השאלה, אם לא הגיע הזמן להקטין את הצריכה".

"בסין מבזבזים כיום נפט ודיזל בצורה מטורפת. ברמת המלל, הפוליטיקאים הסינים מדברים הרבה על איכות הסביבה. אבל ברמה המעשית, הם עסוקים בדברים אחרים. האג'נדה שלהם מכוונת כולה לצמיחה כלכלית, והעתיד הרחוק לא כל-כך מטריד אותם. סין משקיעה מעט מאוד בפיתוח אמצעי אנרגיה חלופיים, ומכיוון שסין, אירופה וארה"ב הם השחקנים המרכזיים במשחק הזה, אני לא רואה כרגע אפשרות ריאלית שצריכת הנפט תרד".

צריכת הנפט עולה בקצב מטורף כבר עשרות שנים, אבל מאז שנות ה-80 מחירי הנפט דווקא ירדו. איך זה משתלב בתיאוריה שלך?

"אם מחירי הנפט היו נקבעים לפי משתנים כלכליים טהורים של ביקוש והיצע, הם היו כל הזמן עולים, ויכול להיות שהם היו גבוהים יותר מכפי שהם במציאות. אבל מחירי הנפט הם עניין פוליטי. לעולם המערבי יש כוח פוליטי, והוא מכופף את המדינות שמייצרות נפט, ומאלץ אותן למכור במחירים סבירים".

המערב מכופף את יצרניות הנפט? לא להפך?

"השאלה מי מכופף את מי משתנה מתקופה לתקופה. עד לפני 30 שנה, המערב כפה על הערבים למכור נפט במחירים נמוכים מאוד. בשנות ה-70 אופ"ק (ארגון המדינות המספקות נפט, ת.ג.) התחיל לנצל את הכוח המונופוליסטי שלו, והמחירים עלו. כך נוצר משבר האנרגיה הגדול.

"אבל האמת היא, שהמוטיבציה של אופ"ק לכופף את המערב ולהטיס את המחירים כלפי מעלה היא מוגבלת מאוד. השייחים שמפיקים את הנפט בסעודיה ובכוויית הם אנשים עשירים מאוד. הם מחזיקים הרבה כסף בבנקים בעולם המערבי, ומושקעים בנדל"ן במערב ובמניות בתעשייה המערבית. הם יודעים היטב, שאם מחירי הנפט יעלו, יהיה משבר כלכלי במערב, והם ייפגעו ממנו בדיוק כמונו.

"בשנים האחרונות האמריקנים מצאו כל מיני דרכים לעקוף את אופ"ק. הם קונים כיום פחות נפט מסעודיה מאשר בשנות ה-70, ונשענים יותר על נפט שהם מייצרים בעצמם, על הנפט שהם קונים מוונצואלה, וגם על נפט מרוסיה וממדינות אחרות בבריה"מ לשעבר, שבתקופה הקומוניסטית כמעט לא מכרו להם. כך האמריקנים הרוויחו זמן, והצליחו להעלות את היצע הנפט, באופן זמני, ולהוריד את המחירים".

יש כאלה שטוענים, שהאמריקנים יצאו למלחמה בעיראק כדי להגדיל את היצע הנפט, ושהמחירים התחילו לעלות כשהם גילו, שהנפט העיראקי עדיין לא זמין, בגלל שהמלחמה נמשכת.

"גם אם זה נכון, זה לא ממש משנה. עיראק סיפקה בעבר 10% מהנפט בעולם. זה הרבה מאוד, אבל הפסיקה למכור נפט הרבה לפני המלחמה הנוכחית, בגלל שהיא נמצאה תחת אמברגו. אם הבעיות בעיראק יימשכו, העולם יסתדר בינתיים גם בלי הנפט שלה. אם מצב שם יתאזן, מחירי הנפט יכולים באמת לרדת בטווח הקצר, אבל גם המלאי שיש בעיראק ייגמר בסוף. צריך להפנים ולקלוט את זה: מלאי הנפט הולך להיגמר".

לכתבה המקורית.

לאחר שפל זמני של 50$ החבית, החל מחירו של הזהב השחור לדהור כלפי מעלה, תוך שבירת שיאים חדשים. ביום שישי האחרון, ה02 לנובמבר, ננעל מחיר הנפט בבורסת הסחורות בניו יורק על שיא של 95.93$ לחבית.

מורדים כורדים בעיראק, מקסיקו סוגרת שדות נפט מחשש לפגעי מזג אוויר, עימות צבאי עם איראן ועוד אירועים כאלו ואחרים תורמים לחששות מצמצום ההיצע. בנוסף, החלשות הדולר מול מטבעות מובילים מניע את יצרניות הנפט לדרוש יותר דולרים עבור אותה סחורה. להחמרת המצב תורם הביקוש העולה מענקיות המזרח, הודו וסין, שממשיכות במרדפן אחר רמת חיים ותיעוש המקובלות במערב.

אבל ארועים אלו, למעט הזינוק בביקושים, הם ברובם חולפים. מה שנשאר בשוך הסערה הוא מחיר הנפט הגבוה שממאן לרדת לרמות ה'שפויות' אליהן הורגלנו במאה ה-20. פער הולך וגדל נפער בין הביקוש הגלובאלי, ליכולת של השוק לספק אותו.

נראה שהשאלה "הלאה לאן?" ברורה מאליה (מעלה, מעלה), אם כי העיתוי ברור פחות. מה שבטוח הוא שכאשר נתחיל לגלוש במורד עקומת התפוקה הגלובאלית, בכל תסריט שלא נבחר, נאלץ להתמודד עם מציאות של מחסור תמידי בנפט. האם אנו ערוכים לכך?

בעיירת קורק שבאירלנד התקיים ביולי השנה הכנס השישי במספר של ארגון ASPO, האגודה לחקר שיא תפוקת הנפט.

בין דוברי הכנס היו גיאולוגים בכירים מרחבי העולם, עיתונאים, פעילי סביבה וקיימות ועוד. התבלטו בין הדוברים לורד רון אוקסבורג, לשעבר יו"ר תאגיד הנפט SHELL, וד"ר ג'יימס שלזינגר, שמונה לשר האנרגיה בשנת 77', תחת הנשיא דאז ג'ימי קרטר.

לקטע וידיאו קצר ביוטיוב.

לאתר ASPO IRELAND.

בחודש האחרון הופיעו שני כתבות בעיתונות הישראלית שעסקו במישרין במשבר הנפט הצפוי, דרך העיניים של מ. קינג האברט (עקומת הפעמון).

ב-2 לאוקטובר, עמי גינזבורג הביא סקירה קצרה, גם אם הססנית, בעיתון הארץ, מוסף הדה מרקר.

מתוך הכתבה:

"פסגת תפוקת הנפט. תאריך היפותטי עתידי שבו תגיע תפוקת הנפט בעולם לשיא. מתאריך זה תתחיל תפוקת הנפט בעולם לרדת, עד שמאגרי הנפט יתרוקנו או שלא יהיה כדאי לשאוב מהם עוד נפט. תיאוריית ה-Peak Oil מניחה שהצמיחה העולמית בהפקת נפט נראית בצורה של פעמון. בשלב מסוים תגיע התפוקה לשיא הפעמון, ולאחר מכן תגלוש במורד אל הסיום הבלתי נמנע.

את תיאוריית ה-Peak Oil הגה לראשונה הגיאו-פיסיקאי מריון קינג הוברט ב-1974, עם תחילת משבר הנפט של שנות ה-70. הוברט עבד אז כחוקר בחברת הנפט האמריקאית של.

לפסגת הנפט יש משמעות כלכלית כבדה ביותר. לרוב הכלכלנים בעולם ברור שביום שבו תגיע תפוקת הנפט לשיא, ולמעשה כמה שנים לפני כן, יתחילו מחירי הנפט להסתחרר כלפי מעלה ויגרמו להאטה של הפעילות הכלכלית בעולם."

לעמוד המקורי, דה מרקר.

בנוסף, הופיעה כתבת נושא מרכזית במגזין אלטרנטיבי הקרוי "חיים אחרים", גיליון נובמבר מס' 134. הכתבה נוגעת ברוב האספקטים העיקריים של הנושא, כולל את תאורית האברט, צפיפות אנרגיה השוואתית, תחליפי הדלק השונים, וכמובן את ההשלכות לעתיד ואת האפשרות (האופטימית) של חזרה לקהילה מקומית.

לסיכום, זה מצחיק או גם קצת עצוב (תבחרו), שצריך להרחיק עד למגזינים העוסקים בתרבות רוחנית כדי לקרוא את מה שהיה צריך להיות כתוב
בעמוד הראשון של החדשות.

מתוך הכתבה:
"כולם מדברים היום על ההתחממות הגלובלית והשלכותיה הקטלניות. מעטים מודעים לכך שמשבר אנרגיה חסר תקדים עלול לפקוד את האנושות כבר בעוד עשור או שניים. הנפט פשוט אוזל מכדור הארץ ממש בזמן שצריכתו נמצאת בעלייה מסחררת. דניאל מישורי פורש בפניכם את הסיפור המדהים של "משבר שיא תפוקת הנפט", בודק כיצד ייראו חיינו ביום שאחרי, ומסביר מדוע צריך כבר עכשיו להתחיל בתהליך גמילה רציני שכולל שינויים ברמה האישית, הקהילתית והעולמית. דרך אגב, תהליכי מודעות והתפתחות רוחנית יכולים בהחלט לעזור."

לעמוד תוכן הענינים של מגזין "חיים אחרים".

מובא להלן מבוא לדברים שישא פרופ' צ'ארלס הל, אקולוג מערכות שידוע בעיקר בזכות פיתוח הקונספט EROI (או EROEI), שהוא יסודי וחיוני להבנת משבר האנרגיה מפרספקטיבה של קיימות. אילו דלקים עשויים להוות תחליף נאות (גם אם חלקי) לדלק הפחמימני, ואלו יתבררו כמקסם שווא? מתי הנפט יפסיק להיות מקור אנרגיה, אף שישאר הרבה ממנו בבטן האדמה?

An introduction to EROI by Charles Hall

EROI stands for energy return on investment, and refers most explicitly to the ratio of energy delivered to society from one unit invested in getting that particular energy. The units can be KJoules per KJoule or barrels per barrel etc, and there can be modifications, for example the quality of the energy input or output. It is a physical concept, but one that can have enormous economic implications, and one that must eventually be a large component — or even determinant — of many energy and economic assessments.

The idea and its implications for society has been around since the mid part of the past century in the writings of Fred Cottrell, Kenneth Boulding and Howard Odum but to my knowledge EROI was not derived explicitly until the 1980s in work by Cleveland, Kaufmann and myself. Although EROI (or its cousins net energy analysis and life cycle analysis) is a term that is rarely heard today we believe that this issue is likely to become a dominant one in the U.S. and the world in coming decades because of the apparent substantial and continuing decline for the most important fuels, and because alternatives (i.e. substitutes) tend to have a much lower ratio.

The situation can be seen clearly for the finding and production of domestic oil in the United States. The EROI has evolved from the situation in 1930 when we found roughly one hundred barrels of oil for every barrel (or its equivalent as natural gas) invested to roughly 25 barrels per barrel in the 1970s to from 11 to 18 barrels per barrel in the 1990s. The numbers reflect current production from existing fields, and the EROI for finding new oil is almost certainly much lower. The very large difference between the investment and the return–that is, the energy surplus–of the oil industry allowed Texas and the United States to generate enormous wealth over the twentieth century. Over time the quantity of U.S. oil produced increased dramatically until its peak in 1970, but the EROI declined more or less routinely for both extraction and especially for new discoveries.

We believe that if the EROI for our principal fuels continues to decline the implications will be enormous as more and more of our total energy output, and hence our total economic activity, is diverted to get the same quantity of fuels. The normal response by many to this issue is that substitutes will occur and that technological processes will continue to improve so that there should be little or no concern. In fact there is a continuing race between technological progress and depletion. If the declining EROI of, for example, U.S. oil is used as a yardstick it would appear that depletion is winning the race. While substitutes to replace U.S petroleum since its peak in 1970 have in fact occurred, the majority of this has been imported oil, now possibly facing its own peak, and U.S. natural gas, which is subject to the same peaking and depletion issues, perhaps soon. Our own research indicates that the EROI for global oil and gas is in the vicinity of 30 to 1 but declining fairly rapidly.

The use of EROI for potential policy assessments has created a large controversy between scientists and economists who want the market to make all decisions and even analyses. For example, some scientists have argued that net energy analysis has several advantages over standard economic analysis. First, net energy analysis assesses the change in the physical scarcity of energy resources, and therefore is immune to the effects of market imperfections that distort monetary data. Second, because goods and services are produced from the conversion of energy into useful work, net energy is a measure of the potential to do useful work in economic systems. Third, EROI can be used to rank alternative energy supply technologies according to their potential abilities to do useful work in the economy.

In clear contrast most neoclassical economists reject methods of economic analysis that are not based on human preferences, arguing that net energy analysis does not generate useful information beyond that produced in a thorough economic analysis. This is a perspective that I do not share, particularly because we believe that markets are poor predictors of what we perceive to be almost inevitable impacts of a coming serious decline in energy availability and in EROI for our most important fuels.

In any case neither system has yet adequately addressed the cost of environmental impact or contribution to depletion. Thus a critically important issue is what should the boundaries of the analyses be i.e. how far should we go in the costs of the energy to make (or use) a fuel? There are also important methodological problems that are nicely seen in the letters and responses found about EROI for biomass-derived alcohol that were in Science magazine June 23, 2006.

There are several groups working on determining the EROI of various alternatives to oil although it is apparent that there are no clear alternatives to oil with high EROI and a large resource base. Windmills have, apparently, a high EROI, but an enormous expansion would be required before it gives even 1 percent of US energy use.

Adapted from the July 17,2006 ASPO USA newsletter.

הכתב הבכיר לעניני כלכלה של ערוץ RTE האירי בוחן את ההשלכות של הידלדלות מקורות הנפט על כלכלתה של אירלנד. איך ייראו החיים באירלנד אחרי שיא תפוקת הנפט?

שודר ב-18 ליוני, 2007.
קישור לסרטון (שעה בדיוק).

מתוך הבלוג של ג'יימס הווארד קנסטלר –

איפה שלא ייפגשו המודעים סביבתית בימים אלו, יבבה חסרת מנוח עולה מגרונותיהם במהרה, שמסתימת בזעקה ל'פתרונות'. דוגמא לכך זכיתי לראות בפסטיבל הסרטים של טלוריד, שם הייתי בשבוע שחלף, יחד עם עוד כמה מאות 'מודעים' שירקו פליטות אגזוז בטיסתם על פני הסטרטוספירה, בדרכם אל הפסטיבל. שני הנושאים העיקריים של הפסטיבל היו ההתחממות הגלובאלית, ושיא תפוקת הנפט.

סרטים דוקומנטריים מפחידים ומצגות פוואר פוינט מטלטלות הוצגו למכביר (בין היתר מאת דניס דימיק, העורך של הנשיונאל ג'יאוגרפיק, דניאל נוקרה מ-MIT, וממני), וככל שהבוקר התקדם התפשט אי נחת בקרב הקהל, עד שכאשר לבסוף העלה אחד המרצים על בדל שפתיו את המילה 'פתרונות', פלט הקהל אנחת רווחה.

זה עשה אותי עוד יותר עצבני, משום שהכמיהה הזו ל'פתרונות' נראית לי כמשאלה חסרת בסיס לגלולת קסם, לקרש הצלה, ל'טכנו-פתרונות' שיאפשרו לנו המרה חסרת טלטולים וטרדות מכלכלת הפחמן המחצבי, למשהו אחר שסיכויו להשמיד את האקוסיסטמה (ואת האנושות עימה) פחותים. ונדמה לי כי המשאלה הזו כשלעצמה, עומדת בשורש בעיותינו – בוודאי בבסיס האין אונות שלנו כשזה נוגע להבנת עומק הבעיה.

ואת שכתבתי כאן, אמרתי גם אמרתי לעמיתי בפסטיבל, מה שכמובן עיצבן אותם עד-לא-ידע.

עמדתי בנושא יכולה בקלות להתפרש לא נכון. אני לא רוצה שהאנושות תקרוס (אני אוהב להאזין למוצארט ומעריך טיפולי שורש בשן). אני לא מעונין בהכחדתו של ההומוספיינס ושל כדור הארץ בכלל. אני בהחלט לא מאמין בחוסר עשייה לנוכח מצב החירום המתממש ובא. אך באותה מידה אני לא מאמין שביכולתנו להמיר את הדרך בה אנו חיים כיום למשהו אחר ללא שום הקרבה. האם ארה"ב תהיה מקום טוב יותר אם נריץ את וול מארט ולאס ווגאס על טורבינות רוח? לא נראה לי. האם הציבור ירוויח ממאה שנים נוספות של פרברים – ושל כלכלה שבעיקרה מבוססת על תפיחתם המתמדת? כל הפרוזאק שבעולם לא יעזור כנגד חוק התפוקה השולית הפוחתת.

במסעותיי נכחתי לראות ענין מטריד בקרב החוג המצומצם של אינטלקטואלי הסביבה המיודעים: הם מקדשים את הסטטוס קוו באותה מידה (גם אם אחרת) כמו המטומטמים מנסק"ר (אירגון מרוצי מכוניות) ומתכנני מרכזי הקניות. גם הם רוצים מכוניות, ואת כל הזכויות (כגון חניה חופשית וחיי כפר) הבאות איתן. בדיוק כמו צרכני וול מארט למיניהם. אם זה לא המקרה, אז מדוע הם קופצים על הגגות בכל עת שהם רואים איזו מכונית מודרנית שרצה על משהו שהוא לא סולר או בנזין? מדוע הם משקיעים את מאמציהם בדברים כגון אלה, ולא ביצירת קהילות אנושיות, וברפורמה של חוקי שימוש הקרקע המטופשים שלנו?

מקרה שכזה אירע לפני מספר שנים בקולג' מידלבורי שבוורמונט, כאשר תומכי ביודיזל נזעמים הסתערו עלי בשל חוסר התלהבותי מהפיתרון הייחודי שלהם – שהיה נראה בעיקר כאמצעי שיאפשר להם להמשיך לנהוג ברכבי השטח המשפחתיים שלהם למשטחי הסקי של אותה מדינה פרוגרסיבית. הרצון להמשיך ולנהוג במכוניות שלנו מראה עד כמה חסר דיון ציבורי אמיתי בנושא ההתחממות הגלובאלית ומשבר הנפט בכל הרמות. אפילו זקני הצווארון הלבן של התנועה הסביבתית מדברים בטון הנ"ל ללא הרף. הניצחון הגדול הראשון יגיע כשאלו סוף סוף יסתמו את הפה, וישימו את פעמיהם אל עבר משימות אחרות.

מצדדי הסביבה עדיין נעולים במקח הפאוסטיאני של הטכנולוגיה, ללא מודעות לגבי תפוקתה השולית הפוחתת. בכך הם הפכו במידת מה לכלים שלא מדעת של האווילים והמרושעים שמנהלים את הפוליטיקה ואת הכלכלה כאן. במה שנוגע לקבוצה הזו שהתאספה בטלוריד, מדובר בעיקר באקו-הרפתקנים (מטפסי הרים, טרקרים, אנשי רפטינג) שההתאהבות שלהם בציוד טכנו-הרפתקני הולך ומשתכלל, הרחיבה משמעותה להתאהבות ב'טכנו-פתרונות' קסומים שיתקנו את בעיות האקלים והמחסור בנפט.

והרקע לפסטיבל – עיירת אתר הסקי שלמרגלות הרי הרוקי – השרה לרגעים סחרחורת מבחילה כאשר חושבים על ארמונות העץ הגרנדיוזיים שנבנו ע"י מפיקים הוליוודים, שעשו את הונם ממכירת פנטזיות אוננות אלימות לבני טיפש עשרה. אי אפשר היה להתעלם מכך ששלושת רבעי החנויות שברחוב הראשי של העיירה הן בעצם משרדי מכירות נדל"ן.

אך אינני רוצה להיות מפורש שלא כהלכה עוד יותר כמי שמאנפף את אלו שהזמינו אותי לכאן, כמו שאינני רוצה להתעלם מאופן הגעתי הנה (במטוס ואז במסחרית). חשבתי רק ששווה להתעכב על המסר הקצר הבא: בואו נפסיק לדבר על יצירת מכוניות טובות יותר, ובואו נתחיל לדבר על שינוי הדרך שבה אנו חיים על האדמה – משום שממילא נאלץ לעשות זאת לבסוף.

מאי 28, 2007.

ראו גם את "מצב החירום הממושך".