ה"אינסיידר": ישראל מייבאת 43.5 חביות נפט ביום לאלף נפש – יותר מכל מדינה אחרת; במקום השני – יפן. הכתבה מצותת ב- The Marker.

מקור הידיעה נמצאת ב-Business Insider, תחת הכותרת:

15 Countries That Will Get Creamed In An Oil Spike

יש הרבה אופטימיות בימים אלה עקב תגליות הגז (מאגרי תמר ודלית) מול חופי חיפה. מיקום מאגרי הגז מסומן במפה של חברת נובל, אחד השותפים, והועתק למטה. כתבות בעברית מדווחות על פוטנציאל בר-ההפקה של 180 מיליארד מ"ק (BCM) . באנגלית הדיווחים שמרנים יותר ומדברים על 190 BCM (או 6.7 tcf) ככמות הגז הגולמי, כאשר בדרך כלל לא מפיקים יותר מ-70% מהכמות הגולמית. לכאן או לכאן, יש הרבה גז במיוחד ביחס לצריכת הגז של ישראל היום, שמסתכם בכ-4 BCM לשנה. אם נפיק את הגז בקצב של 4 BCM לשנה, ולא נגדיל את הצריכה, הגז יספיק לנו ליותר מארבעים שנה. אבל כמובן יש תוכניות להגדיל את השימוש. אם נחליף את כל תחנות הכוח המתבססות על פחם בתחנות מבוססות על גז, נצרוך 18 BCM לשנה, ואם גם נמשיך להגדיל את הצריכה ב-3% לשנה כהרגלינו, 180 BCM לא יספיקו אפילו לשמונה שנים. אם היינו גם מנסים במשך שמונה השנים האלה לעבור למכוניות חשמליות, זרימת הגז מים התיכון היתה נגמרת כבר אחרי שש שנים. ואז מה נעשה?

בקיצור העצמאות האנרגטית נראת לי כהכנה ל “BOOM” כלכלי שאחריו יבוא ה “BUST”.

אבל לא לדאוג, לאירנים עוד ישאר גז שאולי ימכרו לנו…

בכל יום עוברים במנהרות עזה יותר מ-100 אלף ליטר סולר, כמות השווה לסולר שישראל מעבירה לעזה דרך מעברי הגבול. בעזה מבינים היטב את חשיבות הנפט.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1103941.html

מצב הזהב נראה מאוד דומה למצב הנפט. שיא התפוקה של יצואן הזהב הגדול, דרום אפריקה, היה בשנת 1972, ותפוקתה היום עומדת על פחות משליש תפוקתה בשיא. לאחר מכן צפון אמריקה השלים את החסר, אבל גם שם השיא הגיע בתחילת העשור, ומאז יש ירידה מתמדת, גם בצפון אמריקה וגם בעולם כולו, למראות עלית מחיר הזהב בכ-300% (שהיום עומד סביב $900 לאונק').

בדומא לתפוקת הנפט, גם בתחום הזהב יש ירידה באיכות הגילויים החדשים. ב-2004 תפוקת הזהב היתה 2490 טונות (80 מיליון אונק'), תפוקה שדרשה כריה של 1.4 מיליארד טונות אדמה. ב-2008 התפוקה היתה פחות מ-2300 טונות, אבל בגלל הירידה באיכות המקורות נדרשה כריה של יותר מ-1.6 מיליארד טונות אדמה.

למאמר

ההשקעות בחיפוש ופיתוח אתרי נפט יורדות, וזה ישפיע באופן משמעותי על האספקה בעוד כ- 5 שנים. יהיו פחות מכוניות על הכבישים ב-2014….

לכתבה.

פרופ' הלל שובל כתב ב-ynet על מצב המים בישראל:

"…חרף החלומות שלנו על מורשת החקלאות, אין לישראל מנוס בטווח הארוך לשנות את סדרי העדיפות שלה בתחום המים, ולהקצות את המשאב הטבעי המצומצם הזה באופן שיתאים את הביקושים במגזר העירוני והביתי, ובענפים כלכליים יותר. מהלך כזה יניב למדינה תשואות חברתיות גבוהות."

לישראל, כמו למדינות צחיחות אחרות , אין מנוס אלא לבסס את ביטחון המזון של תושביה על יבוא מזון מחו"ל. החקלאות אינה עוד הבסיס עליו נשען ביטחון המזון של תושבי המדינה. כבר בשנת 2007 ייבאה ישראל כ-80 אחוז מצריכת הקלוריות שלה מח"ול.

אני שלחתי לאתר את התגובה הבאה:

"כרגע, מבחינה כלכלית, כדאי ליבא מזון. אבל יכולת העולם ליצר מזון מוגבלת והתלות ביבוא תוביל בסופו של דבר לרעב. במדינות שמיצרות עודפי מזון היצור תלוי בגורמים שאינם בני קימא כמו דלקים פוסילים ומי תהום עתיקים. מדינות אלה גם צריכות להגדיל כל שנה את התוצר החקלאי המיועד לאזרחיהן. מזון מיוצא יהיה יותר ויותר נדיר ויקר, עד שרוב המדינות המייצאות פשוט ימנעו יצוא מזון בכלל כדי להגן על תושביהן (או יגבילו יצוא למדינות המספקות להן דלק). "

הופיעה החודש כתבה נהדרת של סימונה סרמונטה באתר www.ecowave.org.il שבה היא כותבת: 

"…המשבר הוא סופו של תסריט ידוע מראש, שבסיסו בשיטה הכלכלית שאימצנו – שיטה המושתתת על ציווי בלתי אפשרי – הצורך בצמיחה כלכלית מתמדת, לעד….

"גם אם נקטין את כמות המשאבים הדרושה לייצור יחידת תפוקה, כל עוד נתעקש להגדיל את סך יחידות התפוקה המיוצרות, נמוטט בסופו של דבר את הביוספרה. אולי נצליח לדחות קצת את הקץ, אבל לא יותר מזה. "

לכתבה המקורית

אסור להרגע בגלל מחיר הנפט הנמוך. על פי אובאמה, צריכים לשבור את מעגל ההתנהגות שבו מחירים גבוהים מכניסים אותנו להלם ומחירים נמוכים מכניסים אותנו לתדהמה ומשאירים אותנו מכורים לנפט.

לכתבה המקורית