פרופ' הלל שובל כתב ב-ynet על מצב המים בישראל:
"…חרף החלומות שלנו על מורשת החקלאות, אין לישראל מנוס בטווח הארוך לשנות את סדרי העדיפות שלה בתחום המים, ולהקצות את המשאב הטבעי המצומצם הזה באופן שיתאים את הביקושים במגזר העירוני והביתי, ובענפים כלכליים יותר. מהלך כזה יניב למדינה תשואות חברתיות גבוהות."
לישראל, כמו למדינות צחיחות אחרות , אין מנוס אלא לבסס את ביטחון המזון של תושביה על יבוא מזון מחו"ל. החקלאות אינה עוד הבסיס עליו נשען ביטחון המזון של תושבי המדינה. כבר בשנת 2007 ייבאה ישראל כ-80 אחוז מצריכת הקלוריות שלה מח"ול.
אני שלחתי לאתר את התגובה הבאה:
"כרגע, מבחינה כלכלית, כדאי ליבא מזון. אבל יכולת העולם ליצר מזון מוגבלת והתלות ביבוא תוביל בסופו של דבר לרעב. במדינות שמיצרות עודפי מזון היצור תלוי בגורמים שאינם בני קימא כמו דלקים פוסילים ומי תהום עתיקים. מדינות אלה גם צריכות להגדיל כל שנה את התוצר החקלאי המיועד לאזרחיהן. מזון מיוצא יהיה יותר ויותר נדיר ויקר, עד שרוב המדינות המייצאות פשוט ימנעו יצוא מזון בכלל כדי להגן על תושביהן (או יגבילו יצוא למדינות המספקות להן דלק). "
