פרק מספר 6 מסדרה המתארת את הקמת Transition Town הראשונה בישראל בעיר גבעת שמואל.
כל הכתוב הוא פרי דמיון, הקשר בין הכתוב לדמויות אמיתיות מקרי בהחלט.
שני 21 לספטמבר 2009
ההוריקן Claudette דעכה ולא גרמה לנזקים משמעותיים, עכשיו מחכים להוריקן Danny.
הידיעות הכלכליות סותרות, עוד ועוד בכירים בעולם מתראיינים ומדברים על סוף המיתון, ומצד שני בארצות הברית האבטלה ממשיכה לגדול, שיעור גבוהה של בעלי דירות בתהליכי פשיטת רגל, ותחזיות החוב הלאומי לשנים הקרובות מרקיעות שחקים. מה קורה פה? איפה המבוגר האחראי שיסביר מה באמת קורה?
הנפט נסחר בתנודתיות, כל יום לפי הידיעה הכלכלית המרכזית בחדשות, ונסגר היום בערך של 75$ לחבית. נראה שסוחרי הנפט סובלים ממאניה דפרסיה קשה.
עברנו את ראש השנה, פקקי תנועה הרגילים בערב החג. מצד אחד חופש, ומצד שני אין לאן לטייל – כל הטבע צועק 'הצילו, מתי כבר יגיע החורף?'
התכנסנו אצלי בדירה. הגיעו – משה, אורנה, דלית ואורן.
אמיר: "ערב טוב, אני רואה שכולם הביאו כריות, יופי, כי הערב מחכה לנו ערב מיוחד ושונה.
דרך אגב, כולם קראו את המאמר של ריצ'רד שבקשתי מכם לקרוא שבוע שעבר"
דלית: "תשמע אמיר, זה עובר כל גבול, מאיפה אתה מוצא את הכתבות האלה? אין לי מושג אם האיש הזה צודק או לא, רק המחשבה שיש סיכוי קלוש שיש משהו במה שהוא טוען משגעת אותי. אני לא ישנה טוב בלילות, זה מתחיל לפגוע לי בתפקוד בעבודה. אני מבקשת לפרוש, אין לי כוח לזה. מה היה לי רע בחיים שהייתי צריכה להיכנס לכל הסיפור הזה?"
דלית לקחה את הכרית ויצאה מהדירה. שקט מתוח השתרר בדירה.
משה: "אמיר, שלא תגיד לא הזהרתי אותך! אתה מפיל על האנשים פשוט too much, אי אפשר ככה"
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
אמיר: "אין לי מה להגיד, נסיים בכך את הערב. אין חומר קריאה, אין כלום, אולי אין בכלל תנועה. שני הבא נופל על יום הכיפורים, ככה שנפגש בעוד שבועיים – אם בכלל"
יצאתי בהרגשה רעה ביותר, ומתוך הבנה שאני אצטרך את יום כיפור לחשבון נפש ארוך עם עצמי.
למה מסיימים פגישה בלי כיבוד?
מה יקרה ביום כיפור? האם יהיה באמת חשבון נפש? האם דלית תחזור לישון בלילות? על כל זה בפרק מספר 7.
