שיא תפוקת הנפט – התחזית של מ. קינג האברט עומדת במבחן המציאות
אמריקה של שנות החמישים הייתה שרויה באופוריה; מעצמת-על כמעט יחידה, עם צבא אדיר, ונתונים מקרו-כלכליים מרשימים. בעלי ההון גזרו רווחים נאים, וגם עתידו של מעמד הביניים נראה מובטח מתמיד.
היה זה גיאולוג בשם Marion King Hubbert, שקלקל את המסיבה, בנאום מפורסם שנשא ב-1956 בכנס אנשי נפט בארה"ב. האברט היה פטרו-גיאולוג, מומחה בעל שם בממלכת הנפט, עם ניסיון עשיר בגילוי שדות נפט חדשים. הוא הבין כי משאבים מחצביים הם סופיים, וניסה לבנות מודל שינבא את קצב ההידלדלות שלהם, על סמך נתוני שאיבה וגילוי בגבולות ארה"ב. בנאומו המטלטל, חזה האברט כי שאיבת הנפט בגבולות ארה"ב תגיע לשיאה בתחילת שנות ה-70, ובלי קשר למחיר הנפט בשווקים, או להשקעות בתשתית, תתחיל הירידה הבלתי נמנעת. אף אחד לא רצה להאמין באפשרות שכזו, והאברט זכה לקיתונות של ביקורת והתעלמות.
אולם, בתחילת שנות ה-70, החלה הנבואה להתממש: שדות נפט חדשים כמעט ולא נמצאו, והשדות הקיימים הראו ירידה בתפוקה, כפי שהאברט חזה.
רשמית, שיא תפוקת הנפט בארה"ב התרחש ב-1970, עם תפוקה שנתית של 3.5 מיליארד חביות (בשנת 2005 עמד המספר הזה על קצת יותר מ-1.5 מיליארד, ירידה של יותר מ-50%!). שנים מועטות לאחר שיא התפוקה המקומי, החלה ארה"ב לייבא דלקים בשיעור הגובר על הייצוא. הדם השחור הזורם בורידיה של הכלכלה האמריקאית הגיע יותר ויותר ממקומות בהם לא אוהבים במיוחד את האמריקאים – מדינות ערב האיסלאמיות וונצואלה הסוציאליסטית.
בשלב מאוחר יותר בחייו, לקח האברט את המודל שלו צעד אחד נועז קדימה: הוא שרטט גבולות לתפוקת הנפט העולמית. לצורך כך נעזר בנתונים שהיו בידיו לגבי אזורים שונים בעולם, ומהם בנה הערכה של סה"כ הרזרבות בכדור-הארץ. מתוך המודל הוא הגיע למסקנה שנקודת השיא הגלובלית צפויה להגיע בשלהי שנות ה-90.
זה לא קרה. מדוע?
בתקופה בה עבד על התחזית הגלובאלית, 1969, לא ידע האברט על משברי הנפט שעתידים היו להגיע בשנות ה-70, ושהיו פוליטיים במהותם. הללו גרמו לירידה של 5% בתפוקת הנפט העולמית לשנים מספר, ולכן תאריך שיא התפוקה התאחר לזמן מה. אולם לאור עליות המחירים האחרונות, והמתח הגיאופוליטי סביב איראן ועיראק, נראה כי אנחנו מתקרבים לאותו אירוע מכונן בהיסטוריה האנושית.
עוד על מ. קינג האברט באתרים הבאים: