שיא תפוקת הנפט – Peak Oil Israel

ראשית – הקדמה קצרה בנושא משק המים בישראל מתוך נייר שכתבתי עבור "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון" לפני מספר חודשים.

במשך שנים רבות סבל משק המים הישראלי ממחסור חמור במים שפירים טבעיים והוא התקשה לספק את הביקושים הגדלים משנה לשנה. לאורך רוב התקופה שבין 1970-2000, כתוצאה מגידול האוכלוסיה והעליה ברמת החיים, ישראל שאבה מים שפירים בקצב גבוה מקצב ההתחדשות הטבעית שלהם:

אף על פי שכמות המשקעים הממוצעת בישראל עומדת על כ-5,300 מיליון מטר קוב בשנה (מלמ"ש; OECD 2010: 15), מרבית המשקעים הללו מתאדים, זורמים לים או נצרכים ע"י צמחיה ובעלי חיים. בשנים האחרונות רק 1,200 מלמ"ש נגר עילי בממוצע מוצאים את דרכם לאקוות השונות ולכנרת, ומחדשים את המלאי הטבעי שמשמש כבסיס צריכת המים של תושבי המדינה (רשות המים 2010[ב]: 17). הביקוש למים שפירים גדל ב-150% בין 1958 (1,300 מלמ"ש) ל- 1985 (2,000 מלמ"ש), דבר שגרם לדלדול חריף של מי התהום. בתגובה לכך יזמה הממשלה בשנות השמונים תוכנית מקיפה לטיפול בשפכים לצורך הסבתם למי קולחין לשימוש חקלאי. תוכנית זו הצליחה להוריד באופן הדרגתי את היקף השאיבה של המים השפירים בחזרה ל-1,500 מלמ"ש, אולם המשך גידול האוכלוסיה, העליה ברמת החיים והירידה בהיקף המשקעים אילצו את הממשלה בסוף שנות התשעים להכריז על תוכנית מקיפה נוספת להצלת משק המים, הפעם באמצעות התפלה מאסיבית של מי ים.

המחסור במים מאלץ את ישראל להסתמך על מזון מיובא המספק כ-80% מהתצרוכת הקלורית של תושביה (נכון לשנת 2000; Shuval 2007: 136). על מנת לאפשר מבחינה תיאורטית משק מזון אוטארקי, מדינה זקוקה ל- 1,000 מ"ק מים לנפש בשנה (הממוצע העולמי עומד על 1,700). לישראל יש נכון לשנת 2000 כ- 250 מ"ק לנפש בשנה בלבד (ולפלסטינים – 80; OECD 2010: 15-6). לפיכך המזון המיובא לישראל כולל גידולים הדורשים כמויות גדולות של מים כמו דגנים, קטניות, סוכר, שמן, אורז, תירס, בשר, פירות ומזון לבעלי-חיים (Shuval 2007: 136; משרד החקלאות 2010: 55). בניגוד לכל הגידולים הללו, מספיקה כמות קטנה יחסית של מים (25 מ"ק לנפש בשנה) כדי לגדל ירקות טריים בהיקף הצריכה של תושב ממוצע (Shuval 2007: 136). מסיבה זו המגזר החקלאי מסוגל לספק לשוק המקומי תוצרת שופעת של ירקות טריים.

על אף התלות של המשק הישראלי בכמויות גדולות של מזון מיובא, המגזר החקלאי המקומי מצליח במקביל לשווק נתח נכבד מהתוצרת שלו לשווקים בחו"ל. כ-25% מהתוצר החקלאי (המהווים כ-50% מתוצר החקלאות הצמחית) מיוצא לשווקים בחו"ל (בעיקר לאירופה; משרד החקלאות 2010: 55).

בספרות המחקרית קיים עיסוק נרחב בקשר ההדוק שבין סחר במזון לצריכת מים (למשל Shuval 2007). כמות המים הכוללת שהושקעה בתהליך ייצור המזון מכונה 'מים וירטואליים' (משום שהם אינם בולטים לעין כאשר מתבוננים על התוצר הסופי בלבד). במונחים אלה ישראל היא יבואנית גדולה של מים וירטואליים, שכן במזון שהיא מייבאת מדי שנה גלומים מעל 750 מ"ק מים לנפש בשנה. בנוסף לכך ניתן לאמר שהמגזר החקלאי מייצא מים וירטואליים הגלומים במזון המשווק לחו"ל. לפי מחקרים שונים היקף המים המיוצאים דרך התוצרת החקלאית עומד על 250-300 מלמ"ש (כ-25% מכלל צריכת המים בחקלאות) – כמות זהה למים שהותפלו ב-2010 במתקני ההתפלה המרכזיים באשקלון, פלמחים וחדרה. גם אם ניקח בחשבון שחלק מהמים השפירים שמשמשים להשקיית הגידולים הללו מצליחים לחלחל בחזרה לאוגר הטבעי, ושחלק ממי ההשקיה של הגידולים הללו הם מי קולחין שאינם ראויים לשתיה, בכל זאת מדובר על צריכה של כמות משמעותית של מים שפירים שמחייבת לייצר במקומם מים מותפלים בעלות כלכלית וסביבתית גבוהה.

תוכנית אב ארוכת הטווח של רשות המים

בימים אלו שוקדת רשות המים על הכנת תוכנית אב ארצית למשק המים לארבעת העשורים הבאים (עד שנת 2050). הכנת התוכנית נמצאת עדיין בשלבי כתיבה, אך מטיוטת המסמך ניתן להבחין בבירור בקווי המתאר המרכזיים (רשות המים 2010[ב]). במוקד התוכנית עומד שינוי משמעותי בגודל האוכלוסיה שצורכת את המים השפירים שמיוצרים בישראל – הן האוכלוסיה הישראלית שצפויה לגדול מ-7.6 מיליון בשנת 2010 ל-15.6 מיליון עד שנת 2050 (גידול של 105%), והן האוכלוסיה הירדנית והפלסטינית שישראל מספקת להן חלק מהמים השפירים שהן צורכות. כתוצאה מהגידול הדמוגרפי בשלושת המדינות הביקוש הכולל למים שפירים המיוצרים בישראל צפוי לעלות מ-1,500 מלמ"ש בשנת 2010 ל-2,500 מלמ"ש בשנת 2050 (גידול של 66%). במקביל, היצע המים השפירים הטבעיים צפוי לרדת מ-1,200 מלמ"ש בשנת 2010 ל-1,020 מלמ"ש בשנת 2050 (הפחתה של 15%) כתוצאה משינוי אקלים, ירידה צפויה באיכות המים כתוצאה משאיבת-יתר והמלחת בארות וכן כתוצאה מתהליכי עיור ופירבור. את הפער העצום הזה בין הביקוש להיצע ממליצה רשות המים לספק באמצעות הרחבה מאסיבית של היקף ההתפלה, מ-300 מלמ"ש בשנת 2010 ל-1,600 מלמ"ש בשנת 2050 (גידול של 433%; שם: 19,23). המשמעות של המלצה זו היא שבשנת 2050 רוב משק המים השפירים יבוסס על מים מותפלים (כ- 60%), בעוד שהמים השפירים הטבעיים יספקו רק כ- 40% מהביקוש. על אף שהאוכלוסיה צפויה לגדול במעל 100%, הביקוש למים שפירים צפוי לגדול רק ב-66% הודות לצמצום הביקוש לצריכה פרטית וציבורית (ירידה של 5% לנפש), עליה מתונה מאוד (20%) בביקוש של המגזר התעשייתי למים שפירים, וירידה במכסת המים השפירים שיוקצו לחקלאות מ-500 מלמ"ש בשנת 2010 ל-350 מלמ"ש בשנת 2050 (ירידה של 30%).

מקורות:

משרד החקלאות ופיתוח הכפר. 2010. אסטרטגיה לפיתוח בר קיימא במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. זמין בכתובת: http://www.moag.gov.il/NR/exeres/BBD724DB-9A9C-4FC2-9850-FE2F2A5B5376,frameless.htm?NRMODE=Published [תאריך גישה אחרון: מאי 10, 2011].

מקור – UN World Population Prospects: The 2010 Revision.

יש ארגון שנקרא הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה. מדיניות האנרגיה של כל המדינות מסתמכת על הדו"חות והתחזיות שלהם. הנה התחזיות שלהם מהעשור האחרון לתפוקת נפט:

Source: International Energy Agency annual World Energy Outlook, 2000-2010

יש שני דברים להגיד על הגרף הזה שעבדכם הנאמן הכין:

1. מזהים את המגמה? אני מעריך שהתחזיות הבאות יראו ככה:

2. חבל על הכסף שמבזבזים על המוסד המושחת הזה שלא עומד בלחץ של הממונים עליו וצובע את העתיד בורוד, תוך שהוא מתכחש באופן קבוע לעבודה מקצועית של גיאולוגים בלתי-תלויים שחזו בהצלחה את שיא תפוקת הנפט (אף על פי שלאט לאט הוא נאלץ להתיישר על פיהם).

האם יש קשר בין נפט לצמיחה כלכלית?

אנחנו יודעים שבכל פעם שמחיר הנפט עולה בחדות, העולם חווה מיתון כלכלי:

מקור

דרך אחרת להסתכל על זה היא להשוות את הצמיחה הגלובלית בתפוקת נפט לצמיחה הגלובלית (הריאלית) בתמ"ג:

מקור

ובכלל, מעניין לראות (אני לפחות הופתעתי) שהצמיחה הכלכלית בכל העולם נמצאת במגמת ירידה כבר כמה עשרות שנים:

מקור

אין כאן הוכחה של סיבתיות – ברור שירידה בתמ"ג מקטינה גם היא את הביקושים לנפט, ולא רק להיפך. אבל מי שמבסס די טוב את הסיבתיות בין מחיר הנפט לצמיחה כלכלית הוא הכלכלן ג'יימס המילטון. הנייר האחרון שלו בנושא נמצא כאן.

בשבוע שעבר פרסמתי פוסט אורח בבלוג של יוסי גורביץ, 'החברים של ג'ורג".

אחד הקישורים בפוסט היה לכתבה באנגלית של ה'דר-שפיגל' על הדו"ח של הצבא הגרמני על שיא תפוקת הנפט משנה שעברה. לפני יומיים נודע לי שהגרמנים שחררו לתקשורת את הדו"ח המקורי מתורגם באופן מלא לאנגלית.

עדיין לא יצא לי לקרוא את כולו, אבל אני חושב שסיכום הדו"ח מביע היטב גם את המסר שניסיתי להעביר בפוסט וגם את דעותי על מרבית התגובות לפוסט (ההדגשה שלי):

Gaining an illustrative picture of a subject is very much a matter of habit. When considering the consequences of peak oil, no everyday experiences and only few historical parallels are at hand. It is therefore difficult to imagine how significant the effects of being gradually deprived of one of our civilisation’s most important energy sources will be. Psychological barriers cause indisputable facts to be blanked out and lead to almost instinctively refusing to look into this difficult subject in detail.

Peak oil, however, is unavoidable. This study shows the existence of a very serious risk that a global transformation of economic and social structures, triggered by a long-term shortage of important raw materials, will not take place without frictions regarding security policy. The disintegration of complex economic systems and their interdependent infrastructures has immediate and in some cases profound effects on many areas of life, particularly in industrialised countries.

(p. 91)

שני דברים משמעותיים מאוד קרו בסוף השבוע הזה. עם כל הכבוד למחאה החברתית בישראל, אחת משלושת חברות דירוג האשראי הגדולות בעולם, S&P, הורידה לראשונה בהיסטוריה את דירוג האשראי של ארה"ב. בצד השני של הביצה, גרמניה הודיעה שהיא לא תגבה לבדה את קרן החילוץ האירופאית, ה-EFSF, בכל הנוגע למשבר החוב האיטלקי. שני האירועים האלה מתרחשים לאחר שבוע של ירידות חדות בבורסות בעולם, על רקע משברי החוב המעמיקים בארה"ב ובאירופה.

העולם סביבנו משתנה בקצב מהיר, ואנחנו צריכים סוג חדש של שיח. יש לי סימפטיה רבה להפגנות המחאה בכל רחבי הארץ, ואני מסכים עם רוב הטענות שמושמעות שם כלפי הממשלה. אבל אנחנו מנהלים את המאבק של אתמול, בזמן שהעולם כפי שאנו מכירים אותו משתנה לנגד עינינו. השינוי הפרדיגמטי הכי גדול בהיסטוריה הכלכלית מאז היווסדות הדיסציפלינה הזאת מתקרב אלינו כמו צונאמי חזק ושקט, וכדאי להפנות אליו מבט לפני שהוא שוטף אותנו. הוא בדרך, ואנחנו, עם הגב לים, עסוקים בצרות הפנימיות שלנו.

המציאות היא קשה וכואבת. הכלכלה העולמית לא מצליחה לצמוח יותר. ובלי צמיחה, החובות העצומים שהמדינות ה"עשירות" העמיסו על עצמן רק הולכים ומכבידים. עד היום כל משבר כלכלי נפתר בכך שהצמיחה הכלכלית שבה למסלולה, והחובות שולמו בקלות יחסית. הפעם זה לא קורה יותר, ולא במקרה, שהרי בלי אנרגיה זולה אי אפשר לצמוח. הבלוג הזה מנסה כבר כמה שנים לחשוף את הקוראים הישראליים למציאות הזו.

עולם בלי צמיחה כלכלית הוא עולם מסוג חדש. זה עולם שגם מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית מעולם לא התנסתה בו. אנחנו בישראל, כמו בשאר העולם, עומדים משתאים מול הבעיות הכלכליות ששום כלי (ריבית אפסית, תמריצים כלכליים, תוכניות חילוץ) לא מצליח לפתור. בעולם כזה שום דבר אינו צריך להילקח יותר כמובן מאליו, למעט מוצרים בעלי ערך אמיתי שבאמת תורמים לרווחה – מזון, מים, אנרגיה וחומרי גלם. מניות, אגרות חוב ונגזרות הם כלים פיננסיים שלא בהכרח ישיגו ביצועים גבוהים בעולם ללא צמיחה. גם הכסף שלנו בנוי על ציפיה לצמיחה עתידית, ואפשר בהחלט לצפות לשינויים משמעותיים באופן שבו אנו מבינים את המושג הזה (רמז: חזרה של הזהב לבימה המרכזית).

הטלטלות שנראה בזמן הקרוב בשווקים יגרמו בסבירות גבוהה לצניחה חדה במחירי האנרגיה, מתוך חשש למשבר כלכלי עולמי שיגרום לירידה משמעותית בביקושים. חשוב להבין שירידת המחיר הזאת, אם תתרחש, תהיה זמנית בלבד בגלל שלא יהיה שום שינוי ממשי בפוטנציאל ההפקה הגלובלי שאינו מצליח לגדול.

הנאורות היא עזיבתו של האדם את חוסר הבגרות שגרם לעצמו. חוסר־בגרות הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה ללא הדרכה של מישהו אחר. חוסר בגרות שכזה, שאנו גורמים לעצמנו אם הוא לא בגלל חוסר חוכמה, נובע בשל חוסר נחישות ואומץ להשתמש בשכל ללא הדרכה של מישהו אחר. המוטו של הנאורות הוא אם כן: Sapere aude! אמץ את האומץ להשתמש בשכלך.

עמנואל קאנט, 1784 ("מהי הנאורות").

—

הוא: מדליק שידור ישיר מ- ynet. שומעים את ראשי אגודות הסטודנטים מלהגים על מאבק הדיור.

אני: מצחיק שיש להם פתאום כל כך הרבה מה להגיד, עד שהבחורה הזו לא הקימה את האוהל שלה לא שמענו מהם כלום על זה.

הוא: כן, ככה זה. האמת, אני קצת חצוי עם עצמי לגבי המאבק הזה (אפילו שיש לי אוהל ברוטשילד). מצד אחד טוב שממקדים את הדיון, אבל בפועל זה הרבה יותר רחב מזה. הייתי שמח אם זה היה מאבק הרבה יותר רחב.

אני: על הסיבות העמוקות שמאחורי עליית המחירים בכל העולם לא ידברו במאהל, וגם לא נשמע על זה בשיח בציבורי בשנים הקרובות.

הוא: למה אתה מתכוון?

אני: תראה, לכל עליית מחירים אפשר למצוא הרבה סיבות (במיוחד בנושא הדיור), אבל יש שני גורמים שמשותפים לכולם, ולא קביל פוליטית לדבר עליהם. הראשון הוא השילוב הקטלני של דילול משאבים, גידול אוכלוסיה, גידול בצריכה, diminishing returns על התייעלות טכנולוגית. אי אפשר להגדיל עד אינסוף את המשאבים שאחנו צורכים אם הם סופיים, ואי אפשר לצפות שמחירים שלהם לא יעלו עם הזמן (המחיר הוא בסך הכל מנגנון חלוקה של כמות מוגבלת של משאבים ליותר מדי אנשים שרוצים יותר ממה שיש).

הוא: אוי נו באמת. זה הכי קל – להאשים את עליית מחירי הדלק בכך שאין מספיק נפט. בחייך.

אני: אבל מה לעשות שזאת המציאות? בטווח הארוך, שום דבר שהממשלה תעשה לא תצליח לשנות זה שנצטרך להסתדר עם פחות, ופשוט יהיה יותר יקר לנסוע ממקום למקום. או לקנות אוכל.

הוא: תמיד אפשר למצוא תחליפים. אנחנו מין ששורד ומוצא פתרונות. לא מקבל את הטיעון שלך ששם שורש הבעיה. הבעיה נמצאת אצל בני אדם, הכל זה בידי בני אדם. גם הכלכלה הוא תוצר אנושי.

אני: אתה יוצא מתוך אקסיומה שלפיה אנחנו נצליח תמיד להתגבר על כל בעיה באמצעות טכנולוגיה. זה לא קצת נאיבי מצדך? אתה מחשיב את עצמך כחלק מהשמאל הביקורתי. אולי כדאי שתסכים להעמיד למבחן את האקסיומה הזו?

הוא: אני לא מאמין בקידמה ולא באוטופיה. אבל אין אמת אחת, כחוקר ממדעי הרוח אני יכול לאמר לך שכל סיפור אני יכול לספר באלף דרכים שונות. זאת הבחירה שלי איך לספר אותו. וזה בדיוק אותו דבר בכלכלה.

אני: אז אתה טוען שאין שום דבר חומרי שיכול להשפיע על הכלכלה?

הוא: לא.

אני: למשל אם אני ואתה נמצאים על אי בודד. ויש רק כיכר לחם אחת. זה לא ישפיע על ערך הלחם?

הוא: אבל זאת לא המציאות. דוגמא לא לעניין.

אני: מה ההבדל?

הוא: כל דבר בעולם הוא תוצר של איך שאנחנו תופסים אותו. זאת התנערות מאחריות כשהפוליטיקאים מאשימים גורמים חיצוניים בבעיות, במקום לפתור אותם.

אני: ומה קורה אם יש בעיה שהם לא מסוגלים לפתור?

הוא: שיפתרו אותה. לא מעניינים אותי התירוצים שלהם.

אני: אתה כמו ילד קטן שדורש מההורים שלו משהו שהם לא מסוגלים לספק לו (טיול לירח?) ולא מוכן להקשיב לנימוקים שלהם למה אתה לא יכולה לקבל את זה.

הוא: מאיפה אתה בכלל יודע שבאמת יש בעיות כאלה?

אני: אני חוקר את הנושא באובססיביות כבר כמה שנים. ואיך אתה יודע שאין בעיות כאלה?

הוא: אני לא. איך אני יכול לדעת? אתה יודע שיש המון מדענים שגם אומרים שאין התחממות גלובלית. אז ברור שאני לא יכול לגבש דעה. מה, אני מדען? חוץ מזה, אצלכם נוטים להעדיף את הסביבה על פני אנשים. ואני חושב שזה פסול.

אני: אני מניח שגם לא גיבשת דעה לגבי האם כדור הארץ עגול, אם הוא מסתובב סביב השמש, ואם המהפכה הצרפתית או מלחמת העולם השניה באמת התרחשו. אגב, הגורם השני לעליית מחירים זה הדפסת כסף.

—

מדהימה אותי לפעמים האטימות של הפוסט-מודרניסטים כלפי המציאות (כן, יש דבר כזה; ולא, היא לא קשורה לתופעות חברתיות). גישות ביקורתיות בסוציולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה וספרות עשו דברים מדהימים במאה השנים האחרונות במגוון אדיר של תחומים. הן העמידו בסימן שאלה תופעות חברתיות שנלקחו לפני כן כמובנות מאליהן. אתניות וגזע, מגדר, מעמד, לאום ודת  – כשמראים שכל הקטגוריות האלה הן יצירות אנושיות, קל הרבה יותר לחשוף אותן לאור השמש ולהצביע על מבני הכוח, הניצול והריבוד שהן משרתות. בדרך כלל המניעים לעשות את זה הם 1. זה כיף ומאתגר אינטלקטואלית, ו-2. זה הומניסטי. זה מאפשר לאנשים מדוכאים להרים ראש, לקבל ולדרוש זכויות שוות, אוטונומיה, חירות. זה מאפשר לאנשים שטוב להם יחסית בחיים להילחם בשביל אחרים שפחות טוב להם. אני תומך נלהב של חשיבה ביקורתית בדיוק מהסיבות האלה.

אבל לחשוב שהתשתית החומרית לחברה שלנו גם היא הבניה חברתית זו פשוט כסלות. זאת מחשבה מפונקת, של אנשים שמעולם לא עצרו להרהר מאיפה ובאיזה מחיר אקולוגי מגיעים כל החומרים שמאפשרים את החיים הנוחים והמרופדים שלהם (הכי הרבה שהם נדדו במחשבות שלהם זה על האנשים שמייצרים להם את המוצרים האלה בסדנאות יזע). לא להבין שמחיר נקבע באמצעות היצע וביקוש, לחשוב שאין שום דבר בעולם הזה שההומו ספיאנס לא יכול לשלוט ולהתגבר עליו – זו כבר יוהרה דוגמטית.

ביום חמישי האחרון, ה-14 ליולי 2011, התראיינתי בתכנית של ערן קורץ וערן שיוביץ "אפקט הפרפר", העוסקת במגוון נושאים בעלי היבטים גלובאליים.

הראיון עצמו מתחיל בערך אחרי 5 דקות מתחילת הראיון.

לקישור ישיר להורדת קובץ הווידיאו, לחצו כאן.

הרצאה מומלצת ובהירה של ג'יימס שלזינגר, אחד האישים הבכירים בעולם שעוסקים בשיא תפוקת הנפט.

ד"ר ג'יימס שלזינגר: הדיון על שיא תפוקת הנפט תם

Dr. James Schlesinger "The Peak Oil Debate is Over" from ASPO-USA on Vimeo.

מחירי האנרגיה התאפיינו בתנודתיות מרשימה בחודש וחצי האחרונים (אפשר להתרשם מהגרף הקבוע בצד ימין).

אז מה היה לנו?

• כינוס של ועידת אופק שהתפוצץ בפעם הראשונה ב-20 שנה האחרונות
• הצהרה של סוכנות האנרגיה הבינ"ל על שחרור 60 מיליון חביות נפט מהמאגרים האסטרטגיים של ה-OECD במהלך החודשיים הקרובים
• משבר חוב באירופה
• משבר חוב בארה"ב
• חשש לאינפלציה גוברת בסין
• המלחמה בלוב תקועה והנפט לא זורם
• חוץ מסוריה, המזה"ת יחסית רגוע
• קיץ חם
• סדרת כתבות של הניו-יורק טיימס על הבלון החם שנקרא פצלי גז

השבועות שהובילו למפגש של אופק לא בישרו טובות. באווירה של מחירי נפט גבוהים, תפוקה מקסימלית ברוב מדינות אופק, ובלגאן מתמשך במזרח התיכון, האפשרות לקביעת יעד ייצור גבוה יותר נראתה תלושה מהמציאות. סעודיה מילאה בהצלחה את תפקידה כמשטר הבובות של ארה"ב כשהייתה היחידה בועידה שדרשה להעלות את התפוקה. היתר, בראשות איראן וונצאולה לוחמניות, התנגדו בתוקף. התוצאה – השיחות התפוצצו, סעודיה הכריזה שהיא תגדיל את הייצור על דעת עצמה, ואף אחד לא התרגש אחרי שהתברר מוקדם יותר השנה הם יצאו בהכרזות דומות ופשוט שיקרו במצח נחושה.

לסוכנות האנרגיה הבינ"ל לא נותרה ברירה, ואחרי שבועות של תחנונים, איומים ואזהרות – היא נקטה בכלי היחיד שעומד לרשותה והכריזה על שחרור 60 מיליון חביות ממאגרי הנפט האסטרטגיים של ה-OECD במהלך החודשיים הקרובים, בעיקר במזרח אסיה ובארה"ב (הנפט מיועד בעיקר לאירופה שמורעבת לנפט בגלל המלחמה המתמשכת בלוב). זהו ללא ספק מספר מרשים, אך בכל זאת מדובר על צריכת נפט עולמית של 16 שעות בערך. הספקולנטים מצידם זיהו סיבה למסיבה, והצניחה במחירי הנפט עד לרמה של כמעט 100$ באירופה החזיקה מעמד בערך שבוע עד שהיא חזרה בימים האחרונים לכמעט 120$. יש לציין של-OECD מאגרים של בערך 1.5 מיליארד חביות, כך שאם ימשיכו לשחרר נפט לשווקים בקצב הזה, המאגר יתרוקן לחלוטין בתוך בערך שנתיים. החלק המשעשע הוא שהמאגר אמור לשמש רק למקרה חירום כמו מלחמה אזורית או שיבושים לא צפויים באספקה. קשה להגיד שהתנאים האלה מתקיימים, אבל הסבירות להתרחשותם דווקא תגדל מאוד בעוד שנתיים..

המצב הכלכלי העגום מצליח למתן בינתיים את עליית מחירי הנפט, כאשר כל דיווח שולי על חדשות טובות גורר בעקבותיו זינוק ספקולטיבי במחירים. המצב באירופה הולך ומסתבך, כשמסתמן שמפלגת השלטון ה"סוציאליסטית" ביוון עומדת לוותר על הריבונות של העם היווני על ארצו ולהיכנע לתכתיבי הבנקים וקרן המטבע שדורשים מכירת חיסול (תרתי משמע) של רוב הנכסים הלאומיים – איים, שדות תעופה, אתרי תיירות ומה לא. כיוון שמסתמן שעוד הלוואה ליוון לא תצליח לחלץ אותה מהבוץ, שמדובר בעוד תכסיס שנועד למשוך זמן, ושיוון מסמנת את הדרך לאירלנד, פורטוגל, ספרד ואיטליה – המשקיעים בשווקי האנרגיה נזהרים מאוד מהשקעה פרית שעלולה להתמוטט ברגע בסגנון Lehman Brothers של 2008. בארה"ב נוקטים בטקטיקה דומה כאשר ברור שהחוב בלתי ניתן לריסון, ובינתיים התקשורת עוסקת בהצגה המבוימת של "משא ומתן" בין הדמוקרטים לרפובליקנים על גובה תקרת החוב, שתוגבה בערך ב-2 טריליון דולר במהלך השבועיים הקרובים.

בשאר העולם אין חדשות מרעישות. במזרח התיכון נדמה שחם מדי כרגע בשביל מהפכות, אולי בספטמבר נטעם גם אנחנו קצת מהקלחת. בלוב אין חדש, וצינורות ומתקני הנפט שעדיין לא פוצצו מתייבשים בשמש המדברית. הסינים נאבקים באגרסיביות באינפלציה שמרימה ראש, אך הכלכלה שלהם ממשיכה לצמוח בקצב מרשים ולזלול עוד ועוד אנרגיה (גם אם בקצב מעט איטי יותר מבעבר).

לפני שני פוסטים דיווחנו על מחקר חדש של ה-PCI על הבלון החם שנקרא פצלי גז. וראו זה פלא – הניו-יורק טיימס יצא גם הוא בסדרת כתבות עם הדלפות מבכירים בתעשייה שמאששים את החשדות. זה כיוון חיובי ומפתיע מאוד מעיתון שבדרך כלל משמש כשופרם של כוהני האופטימיזם הטכנולוגי ומיטב הדמגוגים למיניהם כשזה מגיע למשבר האנרגיה. כן ירבו.

למי שמתעניין, ASPO USA פרסמו טבלה עדכנית של תפוקת נפט לפי מדינות, כולל שנת שיא התפוקה וקצב הירידה מאז.

בלוג מאוד מומלץ למי שמתעניין בסטטיסטיקות שקשורות לאנרגיה וכלכלה הוא Early Warning של Stuart Staniford. לדוגמא תפוקת הנפט בים הצפוני – ילד הפוסטר של עקומת הוברט מואצת בזכות טכנולוגיית עילית.

בקרוב נתחיל לפרסם פוסטים שעוסקים בזווית הישראלית של שיא תפוקת האנרגיה.

עד אז להישמע

סוכנות האנרגיה הבינ"ל התחננה בצעד לא אופייני בפני אופ"ק (ארגון מדינות יצואניות הנפט) להגדיל את תפוקת הייצור שלהם כדי לענות על הביקוש של המדינות המייבאות. הסוכנות שבה והזהירה שהימנעות מהגדלת התפוקה תגרום לתוצאות כלכליות קשות ברמה הגלובלית. במקביל הסוכנות מרמזת כי מדינות ה-OECD שוקלות (ואולי אף החלו) להשתמש ברזרבות שלהן (2.6 מיליארד חביות) על מנת למלא את המחסור בשוק הגלובלי ולשמר רמת מחירים נמוכה (העולם צורך בערך 28 מיליארד חביות בשנה).

הסעודים, שצריכים את הנפט במחיר מינימום של 91$ לחבית כדי להמשיך להרגיע את המצב הפוליטי במדינה, יחד עם מחמוד אחמדינג'אד שיהיה הנשיא התורן של אופ"ק בתקופה הקרובה, כנראה לא יתמסרו בקלות לתחנונים של ה-IEA

הרבה סימני שאלה מרחפים סביב המצב הכלכלי באירופה (משבר חוב שהולך ומעמיק עם סימנים למשברים פוליטיים שהולכים ונערמים), ארה"ב (עם סימני שאלה גדולים על ההתאוששות הכלכלית), סין (סימנים שהולכים ונערמים להתפוצצות בועת נדל"ן מאסיבית) ויפן (שהשילוב הקטלני בין רמת החוב שלה לצונאמי האחרון דרדרו את הכלכלה שלה למיתון עמוק אבל שבאופן פרדוקסלי עלול להוביל לעליה בביקוש לנפט בשל השבתת תחנות הכוח הגרעיניות). כל זה מצטרף לחששות בפני עוד מהפכות במזה"ת וצפון אפריקה לעתיד קשה לחיזוי לגבי מחירי הנפט בטווח הקצר והבינוני.

דיווחים על הפסקות חשמל יזומות כתוצאה מחוסר יכולת לספק את הביקוש ממשיכים להירשם בסין, מצרים, הודו, יפן, ונצואלה, ארגנטינה ומדינות עולם שלישי רבות אחרות. חלקם נגרמים ממפלס מים נמוך בסכרים, ממחסור בפחם ו/או בנפט.

אובמה מצידו אישר לפני שבוע הרחבה של חיפושי גז ונפט באוקיינוס האטלנטי, והפשיר עוד קרקעות באלסקה לקידוח.

במקביל הולך ונערם הייפ בבלוגוספירה לגבי תוצאות שנויות במחלוקת בניסוי בהיתוך קר. צמד מדענים (Rossi and Focardi) טוען שהצליח להפיק מתהליך ההיתוך אנרגיה ברמה משמעותית גבוהה יותר ממה שהשקיע בתהליך, מבלי להסכים לחשוף את מהלך הניסוי כדי לבחון אם אחרים מצליחים להשיג תוצאות דומות. צריך לזכור שב-1989 ניסוי דומה הסעיר את הקהילה המדעית, עד שהסתבר שהיה מדובר בבלון מנופח. כרגע האווירה ברשת היא הרבה סקפטיות עם אפשרות זהירה לכך שייתכן שאכן יש כאן פריצת דרך מדעית. ראו למשל כאן וכאן.

מקורות:

http://www.aspousa.org/index.php/2011/05/review-may-23-2011/

http://www.energybulletin.net/stories/2011-05-20/odac-newsletter-may-20#top

http://www.energybulletin.net/stories/2011-05-18/peak-oil-crisis-summer-ahead