מחירי האנרגיה התאפיינו בתנודתיות מרשימה בחודש וחצי האחרונים (אפשר להתרשם מהגרף הקבוע בצד ימין).

אז מה היה לנו?

  • כינוס של ועידת אופק שהתפוצץ בפעם הראשונה ב-20 שנה האחרונות
  • הצהרה של סוכנות האנרגיה הבינ"ל על שחרור 60 מיליון חביות נפט מהמאגרים האסטרטגיים של ה-OECD במהלך החודשיים הקרובים
  • משבר חוב באירופה
  • משבר חוב בארה"ב
  • חשש לאינפלציה גוברת בסין
  • המלחמה בלוב תקועה והנפט לא זורם
  • חוץ מסוריה, המזה"ת יחסית רגוע
  • קיץ חם
  • סדרת כתבות של הניו-יורק טיימס על הבלון החם שנקרא פצלי גז

 

השבועות שהובילו למפגש של אופק לא בישרו טובות. באווירה של מחירי נפט גבוהים, תפוקה מקסימלית ברוב מדינות אופק, ובלגאן מתמשך במזרח התיכון, האפשרות לקביעת יעד ייצור גבוה יותר נראתה תלושה מהמציאות. סעודיה מילאה בהצלחה את תפקידה כמשטר הבובות של ארה"ב כשהייתה היחידה בועידה שדרשה להעלות את התפוקה. היתר, בראשות איראן וונצאולה לוחמניות, התנגדו בתוקף. התוצאה – השיחות התפוצצו, סעודיה הכריזה שהיא תגדיל את הייצור על דעת עצמה, ואף אחד לא התרגש אחרי שהתברר מוקדם יותר השנה הם יצאו בהכרזות דומות ופשוט שיקרו במצח נחושה.

לסוכנות האנרגיה הבינ"ל לא נותרה ברירה, ואחרי שבועות של תחנונים, איומים ואזהרות – היא נקטה בכלי היחיד שעומד לרשותה והכריזה על שחרור 60 מיליון חביות ממאגרי הנפט האסטרטגיים של ה-OECD במהלך החודשיים הקרובים, בעיקר במזרח אסיה ובארה"ב (הנפט מיועד בעיקר לאירופה שמורעבת לנפט בגלל המלחמה המתמשכת בלוב). זהו ללא ספק מספר מרשים, אך בכל זאת מדובר על צריכת נפט עולמית של 16 שעות בערך. הספקולנטים מצידם זיהו סיבה למסיבה, והצניחה במחירי הנפט עד לרמה של כמעט 100$ באירופה החזיקה מעמד בערך שבוע עד שהיא חזרה בימים האחרונים לכמעט 120$. יש לציין של-OECD מאגרים של בערך 1.5 מיליארד חביות, כך שאם ימשיכו לשחרר נפט לשווקים בקצב הזה, המאגר יתרוקן לחלוטין בתוך בערך שנתיים. החלק המשעשע הוא שהמאגר אמור לשמש רק למקרה חירום כמו מלחמה אזורית או שיבושים לא צפויים באספקה. קשה להגיד שהתנאים האלה מתקיימים, אבל הסבירות להתרחשותם דווקא תגדל מאוד בעוד שנתיים..

המצב הכלכלי העגום מצליח למתן בינתיים את עליית מחירי הנפט, כאשר כל דיווח שולי על חדשות טובות גורר בעקבותיו זינוק ספקולטיבי במחירים. המצב באירופה הולך ומסתבך, כשמסתמן שמפלגת השלטון ה"סוציאליסטית" ביוון עומדת לוותר על הריבונות של העם היווני על ארצו ולהיכנע לתכתיבי הבנקים וקרן המטבע שדורשים מכירת חיסול (תרתי משמע) של רוב הנכסים הלאומיים – איים, שדות תעופה, אתרי תיירות ומה לא. כיוון שמסתמן שעוד הלוואה ליוון לא תצליח לחלץ אותה מהבוץ, שמדובר בעוד תכסיס שנועד למשוך זמן, ושיוון מסמנת את הדרך לאירלנד, פורטוגל, ספרד ואיטליה – המשקיעים בשווקי האנרגיה נזהרים מאוד מהשקעה פרית שעלולה להתמוטט ברגע בסגנון Lehman Brothers של 2008. בארה"ב נוקטים בטקטיקה דומה כאשר ברור שהחוב בלתי ניתן לריסון, ובינתיים התקשורת עוסקת בהצגה המבוימת של "משא ומתן" בין הדמוקרטים לרפובליקנים על גובה תקרת החוב, שתוגבה בערך ב-2 טריליון דולר במהלך השבועיים הקרובים.

בשאר העולם אין חדשות מרעישות. במזרח התיכון נדמה שחם מדי כרגע בשביל מהפכות, אולי בספטמבר נטעם גם אנחנו קצת מהקלחת. בלוב אין חדש, וצינורות ומתקני הנפט שעדיין לא פוצצו מתייבשים בשמש המדברית. הסינים נאבקים באגרסיביות באינפלציה שמרימה ראש, אך הכלכלה שלהם ממשיכה לצמוח בקצב מרשים ולזלול עוד ועוד אנרגיה (גם אם בקצב מעט איטי יותר מבעבר).

לפני שני פוסטים דיווחנו על מחקר חדש של ה-PCI על הבלון החם שנקרא פצלי גז. וראו זה פלא – הניו-יורק טיימס יצא גם הוא בסדרת כתבות עם הדלפות מבכירים בתעשייה שמאששים את החשדות. זה כיוון חיובי ומפתיע מאוד מעיתון שבדרך כלל משמש כשופרם של כוהני האופטימיזם הטכנולוגי ומיטב הדמגוגים למיניהם כשזה מגיע למשבר האנרגיה. כן ירבו.

למי שמתעניין, ASPO USA פרסמו טבלה עדכנית של תפוקת נפט לפי מדינות, כולל שנת שיא התפוקה וקצב הירידה מאז.

בלוג מאוד מומלץ למי שמתעניין בסטטיסטיקות שקשורות לאנרגיה וכלכלה הוא Early Warning של Stuart Staniford. לדוגמא תפוקת הנפט בים הצפוני – ילד הפוסטר של עקומת הוברט מואצת בזכות טכנולוגיית עילית.


בקרוב נתחיל לפרסם פוסטים שעוסקים בזווית הישראלית של שיא תפוקת האנרגיה.

עד אז להישמע