מעת לעת נביא כתבות מתורגמות באופן חלקי מאתר חדשות האנרגיה http://www.energybulletin.net/.
שיא חגיגת הכיף (וההאנגהובר הבלתי נמנע)
by Kurt Cobb
שיא נפט. שיא הגז. שיא המזון. שיא האנרגיה. שיא האקלים. וכעת, השיא של הכול!
בשעה שהאינטרנט שוקק בתחזיות פסימיסטיות לגבי עתיד המקורות השונים, הציבור ברובו עסוק עדיין בלהנות מה'שיא'. האם לא לזה נצפה סביב נקודת ה'שיא'?
מכירות רכבי השטח גבוהות מתמיד, חברות התעופה עמוסות בנופשים, קווי התעופה מתפקדים כרגיל, ופארקי השעשועים ממשיכים לשעשע את מבקריהם. אין זה מפליא שלאמריקאים ולרבים אחרים במדינות העשירות אין זמן לשים לב לכל החדשות הרעות.
למען האמת, העולם איבד כבר את זיכרון התקופה שטרם עידן הנפט. מרבית האנשים החיים כעת מכירים רק את הגידול המתמיד בזמינות הדלקים הפוסיליים. מחפשי התענוגות של ימינו חוו רק שפע הולך וגובר (פרט למקומות ספורים כגון אפריקה השחורה). פני הדברים הביאו לבלבול אצל פלוני מסוים שהשתתף בכנס שנערך לאחרונה בנושא.
"מדוע אין האנשים מבינים זאת?" הוא תהה.
"הם עסוקים מדי בלהנות מה'שיא'." השבתי לו.
"אנחנו ב'שיא הכיף'", משתתף אחר הוסיף.
"אך כל העובדות חשופות לעיני כל באינטרנט", התעקש הראשון.
תגובתי היתה, שבכדי להבין שאנחנו בנקודת השיא של ה'כיף' (באנגלית זה נשמע יותר טוב, "Peak Fun", י"ה), צריך פלוני את הרקע בכדי לראות שאנו נמצאים קרוב מאוד למספר של פסגות אחרות. אחרת, מה שאנשים חווים נראה להם בסה"כ כהמשך הטבעי של טרנד שהם למדו לסמוך עליו. ומלבד זאת, כשאתה נמצא בשיאה של החגיגה הגדולה ביותר אי פעם, חגיגת עידן הנפט, למי איכפת מההאנגהובר?
