קולין פתח את הכנס החמישי של אירגון ASPO, שהתקיים בפיזה, איטליה, תוך שהוא משרטט קווים לדמותו של עידן הנפט. אנו נכנסים כעת למחצית השנייה שלו, כך אמר, עידן בו כל החוקים הקונבנציונאליים של כלכלה ופוליטיקה לא יתפסו.
הכלכלה הקונבנציונאלית אומרת שסוג אחד של אנרגיה תמיד מחליף סוג אחר. מחירו הגבוה של הנפט אמור לגרום להופעתם של מקורות חדשים. אך זוהי חשיבת האסכולה הישנה, הוא אומר, וזן חדש של כלכלנים מתהווה כעת, אשר מתחילים לזהות- ולהכניס למודלים שלהם – את הגבולות הטבעיים של המקורות על פני כדור הארץ.
אנו עומדים בפני מסע רצוף מהמורות במורד הצד השני של עקומת האברט (עקומת התפוקה), קמפבל אומר, עידן המאופיין ע"י מחירי דלק תנודתיים במגמת עלייה שיגרמו למיתון אחר מיתון, או גרוע מכך, לירידת מחירים זמנית, עד בואו של השפל הכלכלי הבא במחזור.
אחת התוצאות של מחירי הנפט הגבוהים היא "ספסרות לשמה כתוצאה מהמחסור", מכיוון שההוצאות על תהליך השאיבה, ההובלה והזיקוק לא השתנו במידה ניכרת.
שיא תפוקת הנפט משנה את מערך הכוחות הגיאו-פוליטי, כאשר רוסיה העשירה במקורות אנרגיה בצד אחד, ארה"ב ואירופה מדולדלות האנרגיה בצד השני, וסין צומחת ורעבה לאנרגיה ודרום אמריקה חדשה ובלתי תלוייה במרכז. במציאות החדשה הזו, הכוח לשלוט בכסף מוסט כעת מפני שהמזרח התיכון שואב כעת פטרו-דולרים מהמערב בקצב מואץ. אך זוהי "נזילות מדומה", קמפבל אומר, המבוססת על כלום פרט למחסור.
פוליטיקאים לא אוהבים לדבר על שיא תפוקת הנפט ועל השפל הכלכלי שיבוא עימו. "אם הם יזכירו אותו, הם יאלצו לקחת אחריות על שלא מנעו אותו. זהו עולם מוזר של חצאי אמיתות שאנו חיים בו."
אירוניה יש בשפע: ככל שהעולם משתפר בחילוץ הנפט מהאדמה, כך אנו מאיצים את קצב הריקון.
עיראק מוכיחה לנו שלא ניתן לשאוב נפט בשדה הקרב, אך יש לכך צד חיובי, משום שזה משאיר משהו לדורות הבאים. זהו הטוב שברע, קמפבל העיר בעוקצנות.
בסופו של דבר, העולם החדש שיווצר כתוצאה מהידלדלות מאגרי האנרגיה יחזה בשובם של המחוזות ומדינות הלאום לעמדת הכוח. "הכוח הכלכלי והפוליטי עשוי לחזור למקומות כגון חבל טוסקנה וסקוטלנד, ואכן מטבעות מקומיים צצים כעת, והרעיון העתיק של סחר חליפין עשוי לשוב."
תגובה מושכלת למשבר תכלול "פרוטוקול צימצום" אשר ידרוש מיבואני הנפט לחתוך ביבוא בשיעור שיחפוף את קצב הדילדול העולמי, העומד כעת על 2.5% לשנה. באופן זה, ירדו מחירי הדלק לרמה התואמת את ההוצאות, ויושם סוף לספסרות המטלטלת את המערכות הפיננסיות בעולם.
הצעד הראשון יהיה ליידע את הקהל הרחב, אמר קמפבל למשתתפי הכנס. אולי זעזוע בריא – משהו כמו שבוע שלם ללא חשמל – יעשה טוב בטווח הרחוק ע"י שייצור מודעות למשבר באופן הנהיר לכל.
צימצום הפסולת יהא הצעד הבא, וזה כולל שילוב של הקצבת האנרגיה ופנייה למקורות מתחדשים כגון שמש, אנרגית גלים, גיאות ושפל, גיאותרמית, רוח וביומסה. וחזרה לאנרגיה גרעינית נראית גם כן באופק, על כל פגמיה. לקמפבל, באופן אישי, אין עמדה חד משמעית בנוגע לאנרגית הגרעין.
עלינו לחיות אחרת במחצית השנייה של עידן הנפט, אמר קמפבל, שהוא כעת פטרו-גיאולוג בגמלאות.
נאלץ לצקת תוכן חדש למושג 'אושר'. כדוגמא הראה קמפבל תמונה משנות ה-50, של איש הנושא מריצה עם דשן אורגני ומחייך, והשווה תצורה פשוטה זו של עבודה עם השגרה הטיפוסית של נמל התעופה שהוא רואה תכופות בימינו: עובדי הבידוק הביטחוני, למשל, הישובים כל משמרתם מול מסך קרני השיקוף, משועממים ומתוחים בה בעת. "האם אנו שמחים יותר היום?", שאל קמפבל את הקהל.
במאה ה-22, הסיק קולין, לא יהיה זה בלתי סביר לראות בישופ המודה לאל על ש"הסיר את קללת הנפט מהעולם."
