עם טמפרטורות בפיזה מעל 30 מעלות צלזיוס, נאם צ'ארלס האל על מה שהוא מכנה: "אחד מהנושאים המכריעים של העתיד: אנרגיה מוחזרת על אנרגיה מושקעת (EROEI)." מונח זה מגלם בתוכו את השורה התחתונה עבור החברות המכורות לנפט, והוא מאפיין את ההיתכנות של מקורות האנרגיה השונים. מונח זה "הורג" כל פרוייקט הדורש יותר אנרגיה ממה שמתקבלת משריפתו.

הפרופסור מאוניברסיטת ניו יורק, סירקוס, אשר המציא את הקונספט, אמר שנפט מתחיל לסבול מהגורל של תפוקה שולית פוחתת, שעה שגילוי שדות נפט חדשים נעשה יותר ויותר קשה. "זה לא משנה כמה אתה מוצא אם דרושה לפחות חבית אחת של נפט בשביל למצוא חבית אחת של נפט."

בנאומו, תקף האל את התפיסה הכלכלית הניאו-קלאסית שמסרבת להכיר במציאות ובהיגיון של מקורות אנרגיה סופיים. הוא אמר שהמחצית השנייה של עידן הנפט תדרוש זן חדש של חשיבה כלכלית אותה הוא מכנה "כלכלה ביו-פיזיקאלית."

האל מפקפק ביכולת של טכנולוגיות או כוחות השוק לפתור את בעיית הידלדלות מאגרי הנפט בעולם. מידת ההצלחה של טכנולוגיות חדשות תהיה עלייה בירך הEROEI. אך זה לא מה שקורה. למרות יישומן של טכניקות גילוי ושאיבת נפט חדישות, הרווח האנרגטי ממשיך את מגמת הירידה הארוכה שלו. ב-1930, קיבלנו 100 חביות נפט על כל אחת שהשקענו. ב-1970, יחס זה נפל כבר ל-30:1, וכיום היחס הוא בסביבות ה-15:1.

"ככל שמתאמצים יותר לקדוח, כך יורדת מידת היעילות שבמציאתו."

האל התייחס בביטול לאתאנול, וקרא לו "בעל ערך EROEI גבולי במקרה הטוב." גם אם אינך מסכים עם פימנטל (חוקר אחר בתחום) שלאתאנול החזר אנרגטי שלילי, הרי שגם הערכות האופטימיות ביותר עבורו מדברות על ערך EROEI שבין 1:1 ל-5:1. "כל מקור אנרגיה בעל ערך EROEI של פחות מ-5:1, איננו בר קיימא.

למאמר המקורי.