מאת גדעון בן-נון, פורסם בדה-מרקר ביום 4.8.2006
מחיר הנפט הגולמי נמצא בסביבת 75 דולר לחבית, לאחר שעלה לזמן קצר מעל 78 דולר. השאלה ששואלים משקיעים היא מהו הכיוון ארוך הטווח של הנפט – האם הסיכוי לרדת ולעלות שווה או שקיים פוטנציאל גבוה יותר לאחד הכיוונים. כדי לענות כדאי להזכיר שלוש תובנות:
1. גידול בצריכה. היקף הצריכה העולמית הולך וגדל עקב צמיחה מוגברת בדרום מזרח אסיה והצטרפות מאסיווית של צרכנים חדשים.
2. מלאי מוגבל. היקף הנפט המצוי בשדות הנפט הרשומים יכול לשמש לעשרות שנים בודדות בלבד.
3. פוליטיקה. ארה"ב צורכת קרוב ל-25% מהתפוקה העולמית. מולה נמצאות בצד ההיצע ספקיות אשר עוינות אותה כגון איראן, ונצואלה ולוב. מדינות אלה מעוניינות כמובן לפגוע בארה"ב באמצעות לחץ על המחיר.
התחושה וההערכה כי כיוון מחיר הנפט הגולמי הוא כלפי מעלה, הולכת ורווחת בקרב רבים. סקר שוטף המבוצע בקרב 32 מובילי דעה בעולם מלמד על עלייה של כ-1 דולר בממוצע התחזיות למחיר החבית הגולמית ל-2007 בחודש האחרון, ל-64 דולר. רק לפני חודשיים התחזית היתה כ-60 דולר, עלייה בשיעור של כ-6.5%.
לאור זאת התנאים להמשך העלייה הם נוחים. באופן כללי, צד הביקוש צומח כאשר צד ההיצע אינו מתאים את עצמו לגידול זה, לפחות לא בזמן סביר היכול להשקיט את התיאבון. חשוב גם לזכור כי הביקוש לנפט הוא קשיח מאוד ומחקרים מלמדים על כך שממחיר של יותר מ-100 דולר לחבית – הביקוש יצטמצם בפחות מ-5%. ייתכן כי הדבר ישתנה בטווח הארוך אבל בטווח הבינוני, למרות קמפיינים באירופה ובארה"ב שמטרתם צמצום התלות וצריכת האנרגיה, הצריכה עדיין כמעט בלתי רגישה למחיר בסביבה הקרבה ל-100 דולר.
בתנאים שכאלה, מחיר החבית רגיש מאוד לאירועים שוטפים ומתמשכים הדוחפים אותו כלפי מעלה, ואירועים כאלה יש בשפע:
איראן – הנושא האיראני הוא אחד מהמשפיעים. מדינה זו מייצרת כ-2.3% מהתפוקה העולמית וביכולתה להשפיע על המחיר העולמי. למרות התקווה והניסיונות של האיחוד האירופאי לגשר, יהיה זה נאיבי לחשוב כי איראן תוותר על שאיפותיה האסטרטגיות. האו"ם מתחיל להבין זאת, ובסוף השבוע התקבלה בו החלטה תקיפה אשר פותחת תהליך מחודש, בהובלת ארה"ב.
המשבר באזורנו – ברזולוציה שבה הסוחרים רואים את הדברים, ממרחק רב, קיים חשש כי האירועים יגררו אליהם מדינות מפיקות הנמצאות ב"סביבה".
אופ"ק – קיימת בארגון מתיחות רבה בין חברות בקרטל בנוגע לאינטרסים ולמדיניות הנדרשת. משיקולים שונים, הקרטל מתקשה להסכים על יעד המחיר שאליו הוא שואף וכאשר היעד כן מוסכם, קיימת מחלוקת לגבי הפעולות הנדרשות בכדי לממש אותו.
מתיחויות אזוריות – בעיות כגון התשתית העיראקית שניזוקה או ניגריה, ממשיכות ללחוץ את המחירים. כך נוצרות מעת לעת פגיעות בתפוקה בהיקף של מאות אלפי חביות ליום. ניגריה מצידה הודיעה לא מכבר על צמצום התפוקה בכ-25%, דבר שהתבטא בכחצי מיליון חביות ליום, באופן קבוע.
רמת הלחץ והמצוקה המתמשכת בשוק וכך גם גרף המחיר אינם מותירים מקום לספק באשר לכיוון. באשר לעוצמה ניתן להניח כי המשברים המקומיים הם בעלי משקל, הן כמותית והן איכותית, כדי להוביל את המחיר אל מעל לקו ה-80 דולר לחבית ולרשום בכך שיאים חדשים. מדובר במחיר בעייתי ביותר, שיקשה על כלכלות מפותחות להתמודד. רמות כה גבוהות עלולות לקרקע חברות תעופה מסוימות, לפגוע בתעשיות רכב ולהוביל להאטה בביקושים. במקביל, יהיו כלכלות שיוכלו להתמודד עם מחיר כה גבוה. מדינות אלה הן בעלות צמיחה מהירה ולפיכך ניתן להניח כי במונחי נטו, הביקושים יעלו וימשיכו לתמוך במחיר.
הכותב הוא מנכ"ל שקל ב.אג’יו ניהול סיכונים והחלטות פיננסיות, העוסקת בייעוץ בנושאי מט"ח, ריבית וסחורות, ללקוחות פרטיים ולחברות
