בכנס הרצליה השביעי, שהתקיים ב21 עד 24 לינואר, הכיר בן אליעזר בסופיות של משאב הנפט ודיבר על חלופות.
מעניין שתמיד אנו שומעים מתי הנפט ייגמר. הבעיה כאן היא מתודית – הנפט לעולם לא ייגמר, חלק ניכר ממנו יישאר לעד באדמה.
כשאומרים שעוד X שנים ייגמר הנפט, הכוונה בעצם היא שאם מחלקים את עתודות הנפט הידועות בקצב הצריכה הנוכחי, אז מקבלים
ערך X. אבל לערך זה, מעניין ככל שיהיה, אין משמעות רבה בפני עצמו, מפני שקצב ההפקה תלוי באחוז הדילדול (Depletion Rate).
השאלה החשובה היא "מתי תגיע התפוקה בשדה מסויים לשיא?", "מתי תגיע תפוקת מדינה פלוני לשיא?", וכמובן – "מתי תפוקת הנפט העולמית תגיע לשיא ותתחיל לרדת?"
אך התשובות לשאלות אלו מצויות קרוב מדי למועד הבחירות הקרוב, והן אינן מבשרות טוב, ומכאן שכל כך מעט אנשי ציבור ומדע בארץ ובעולם מעלים אותן. בכל אופן, דבריו של בן אליעזר, גם אם אינם מספקים, מהווים שיפור לעומת הצהרות קודמות:
"ובאשר לנושא עליו התבקשתי לדבר: אין צורך להכביר במילים בחשיבות ובתלות של מדינת ישראל במקורות אנרגיה. שוו בנפשכם תסריט עתידי שבו לא מתפתחים מקורות אנרגיה חדשים, ואכן לפי התחזיות הפסימיות ביותר בעוד 40 שנה יגמרו עתודות הנפט בעולם. כמובן מדובר בתרחיש קיצוני ביותר, אך גם תרחישים פחות קיצוניים אינם מעודדים כלל ועיקר. די שנחשוב על מצב שבו חלה עליה דרסטית במחירי הדלק והחשמל עד כדי כך שנפגעת יכולות התפקוד של המשק. בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות מערביות מכירות בחשיבות שביצירת רמת ביטחון נאותה לאספקת האנרגיה לתחומן. הדבר נכון על אחת כמה וכמה לגבי ישראל לאור מיקומה הגיאו-פוליטי והעובדה שחלקן הארי של מקורות האנרגיה בעולם ממדינות ערב. ישראל צריכה להיערך למצב כזה."
