משה שלום התייחס באתר גלובס לשאלת המחיר העתידי של הנפט. יש לציין ששלום הוא בין הכותבים הכלכליים הבודדים בארץ שמכיר ומאמין ברעיון של Peak Oil.
שלום מנסה להבין מתי הנפט יחצה את רף 90$ לחבית. זו אולי אחת השאלות החשובות ביותר כיום לכלכלה העולמית, וזאת מפני האמונה שנפט הנמכר במעל 90$ גורם למעין "מס" על הכלכלה, מונע חזרה לצמיחה, ועלול לדרדר את העולם לשלב הבא (תרחיש W) במשבר הכלכלי שהחל בשנת 2008.
זה המקום לטעון שהשלב הבא במשבר הכלכלי יהיה חמור בהרבה מהשלב הראשון, וזאת מכיוון שלממשלות שוב לא יהיו את אותם טריליוני הדולרים 'לשפוך' בכדי לתמרץ את הכלכלה.
בעיתון גלובס פורסמה כתבה המביאה מדבריו של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית (IMF), דומיניק שטראוס קאהן. מתוך הכתבה:
קאהן הזהיר כי "יציאה מוקדמת מדי מחבילות התמריצים עלולה להיות טעות משום שיתכן ולמדינות אין את הכלים הנחוצים להתמודדות עם נפילה נוספת למיתון לאחר שהשתמשו גם בכלים הפיסקליים והמוניטריים שברשותם".
חזרה למחיר הנפט. אני מציע לבחון את מחיר הנפט ביחס ליכולת של ארגון OPEC לייצב אותו לערך שהם רוצים. בחודשים האחרונים אנו שומעים שוב ושוב את ראשי OPEC (בעיקר מערב הסעודית) טוענים שמחיר 'הוגן' לנפט הוא בטווח של 75-80$ לחבית. הסיבה לכך (מבחינתם לפחות) היא שדרוש מחיר של 60$ בכדי לפתח שדות חדשים, וכאמור עליה מעל 90$ תגרור כניסה למיתון נוסף. לאחר הכניסה למיתון של 2008, חלה ירידה בביקוש לנפט והמחיר קרס בתחילת 2009. OPEC בצעו סדרה של קיצוצים במכסות הייצור שלהם, ולאורך מספר חודשים הצליחו לייצב שוב את המחיר. החל מחודש יוני 2009 המחיר התאושש ל70$ ומאז המחיר נע בטווח שבין 70-84$ לחבית.
מבחינת OPEC המצב כיום הוא כאמור 'הוגן' ואין צורך לשנות את מכסות הייצור של המדינות החברות. בכדי שהמחיר ישמר בטווח הרצוי, צריך שלארגון יהיו שתי יכולות:
1) יכולת עצירת אספקה, וזאת על ידי משטר המכסות ומידת העמידה של המדינות במכסות. במידה והמחיר צונח, הסעודים מכנסים את המדינות, מקצצים במכסות, 'קוראים אותן לסדר', ומוודאים שיש עמידה ביעדי המכסות. אך כל עוד המחיר הוא בטווח הרצוי, הסעודים 'מעלימים עין' מרמאויות של מדינות ביחס לעמידה ביעדי המכסות.
2) יכולת אספקה עודפת, הכוונה למתקני אספקה שמושבתים באופן יזום, אך ניתן להפעילם בטווח של 30 עד 90 יום. היכולת הזו נקראת spare capacity או excess capacity. כל עוד יכולת האספקה העודפת גדולה ממיליון חביות ליום, יש לארגון עדיין יכולת לייצב מחיר, אחרת נוצר מצב שהביקוש עולה על התפוקה והמחיר יכול לעלות ללא שליטה, בסיוע של ספקולנטים שמזהים את המצב.
שני הגופים החשובים ביותר שמפרסמים את נתוני spare capacity של OPEC, הם IEA (ארגון האנרגיה המייעץ למדינות OECD) וכן EIA (ארגון האנרגיה של ארצות הברית).
אתר The Oil Drum מרכז עבורנו בכל חודש את הנתונים משני מקורות אלו ומפרסם אותם בניתוח חודשי הנקרא Oilwatch Monthly .
בדוח של דצמבר 2009 ערכי OPEC spare capacity (סעיף 7) הם 5.38 (על פי EIA) או 4.08 (על פי IEA), כך שיש עדיין לארגון OPEC יכולת לייצב את המחיר כרצונו.
בגרפים הבאים מוצגים נתוני OPEC spare capacity ביחס לתפוקה של OPEC, רואים בבירור את ההשפעה של קיצוץ המכסות בתחילת שנת 2009.

מתי ערכי OPEC spare capacity ידרדרו ל'טווח השחור'? זה נושא לפוסט נפרד.
ומה לגבי ירידת המחיר לערך של 60$? כל עוד העולם לא נכנס למשבר משמעותי נוסף, שיגרור צניחה בביקוש לנפט, יש לארגון OPEC יכולת לאושש את המחיר באם הוא יצנח מתחת לערך של 70$.
אירוע של משבר עולמי נוסף יכול לקרות, וישנן מספר סיבות שמדברים עליהן באחרונה: פיצוץ בועת נדל"ן בסין, חדלות פירעון של מדינות כמו יוון, אירועים שונים סביב איראן ועוד אירועים בלתי צפויים שהם מבחינת 'ברבור שחור'.
סיכום – המחיר צפוי להישאר בטווח של 75-80$ עד שתרד יכולת האספקה העודפת של OPEC, או שתחול קריסה כלכלית עולמית לפני כן.

נכתב על ידי אמיר כרמל