שיא תפוקת הנפט – Peak Oil Israel

נדב איל פרסם כתבה בעיתון מעריב על נושא שיא תפוקת הנפט.
הכתבה מסקרת באופן יוצא דופן את ההתפתחויות בנושא 'שיא תפוקת הנפט', בדגש על פרסומים והתבטאויות של גורמים חשובים ומוסמכים, כך שהנושא כבר אינו נחלתם של "היפים זקנים" כפי שנדב מתאר.
יתכן שפרסום של עוד כמה כתבות כאלו בעיתונים החשובים יתניע תהליך של התפכחות בציבור ובהנהגה בישראל.

לכתבה

בפוסטים הקודמים התמקדתי בחשיבות שיש לארגון OPEC לעתיד מחיר הנפט, ובמיוחד ביכולת של הארגון להגדיל את התפוקה במקרה שהביקוש העולמי יעלה.
אתר thenational מציג את הבעיות שיש למדינות שונות בארגון, וכיצד בעיות אלו עלולות למנוע את היכולת להגדיל את התפוקה.
לכתבה המלאה

כאשר אנחנו עומדים בפני שיא תפוקת הנפט, מדינות בעולם מחפשות כל ספק נפט אפשרי. מכיוון שלאיראן יש יכולת הפקת נפט גדולה, לא פלא שמדינות רבות מחזרות אחריה בכדי לקנות ממנה נפט. בנוסף, איראן היא ספקית גדולה של גז, ושותפה לנסיון ליצירת קרטל גז בדומה לקרטל הנפט של אופק. השאלה הגדולה היא – ממה המדינות מפחדות יותר, מאפשרות של איראן גרעינית, או מאפשרות לבעיות באספקת נפט וגז.
יעקב עמידרור מסביר ביתר פירוט את הקונפליט

הממסד הכלכלי מכיר בכך שבקרוב לא נוכל לספק את צרכי האנרגיה שלנו, אך מעדיף לא לדבר על זה

מאת מדליין בונטיג, הגרדיאן

קשה לאדם ברחוב להגיע למסקנה סבירה לגבי שיא הנפט. הנושא מעלה בליל של רגשות מנוגדים. אנשים שמאמינים בתאוריה נשמעים לעתים קרובות כמו נוצרים משיחיים הצועקים שסוף העולם אוטוטו מגיע. בניגוד לכך, לממסד הכלכלי הבין לאומי – ובתוכו סוכנות האנרגיה הבין לאומית (IEA) – יש מטרה אחת ברורה כל הזמן: להרגיע את כולם. נראה שמשימתם העיקרית היא לשמור שהשווקים התוססים לא יתססו יותר מדי.

מול סבך הקולות הנשמעים בנושא, ימשוך האדם הסביר בכתפיו ויתעלם מנביאי הזעם, מומחים מהתעשיה ואנליסטים זהירים, שהזהירו אותנו מירידה צפויה בתפוקת הנפט כבר לפני למעלה מעשור.

זוכרים את השאלה הכנה והישירה בפשטותה ששאלה המלכה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי? השאלה שכוונה לכלכלנים בבי"ס הלונדוני לכלכלה היתה – אף אחד לא ראה את זה מגיע? קחו שאלה זו ותשאלו אותה לגבי שיא תפוקת הנפט… האמת היא שרבים ראו את משבר האנרגיה שמגיע אך הם הוקצו תדמיתית או הושתקו, והראיות אבדו בין רבות אחרות.

קחו למשל את מהדורת 2008 של ה-world energy outlook, הדו"ח השנתי עליו מתבסס כל מגזר האנרגיה כמו גם מדינות רבות. הדו"ח כלל טבלה שפורסמה בגרדיאן לאחרונה, ובגירסה שראיתי היו מרווחים צרים יותר בציר האופקי. מה שעולה מן הגרף הוא ששיא התפוקה העולמי חלף לו ב2008 או 2009, ושהתפוקה משדות קיימים עומדת לצלול. שדות שעוד לא פותחו ושדות שעוד לא נמצאו נערמו יחדיו מעל ואיפשרו סוג של ישורת לזמן מה, ורק בזכות השכבה העליונה, נפט לא קונבנציונאלי, התאפשר גידול קטן בעתיד לבוא. אגב, כשאתם שומעים נפט לא קונבנציונאלי חשבו על חולות הנפט של קנדה, חשבו על כמה משיטות ההפקה המזהמות ביותר שבנמצא. חשבו קטסטרופה.

מה שהפך את הגרף הקטן לכה נורא היה שיעור הנפט שיהיה זמין על פיו ב2030, שרחוק מלהספיק למדינות צמאות הנפט – הודו וסין. גישת העסקים כרגיל בממלכת הנפט מאיימת עלינו כעת עם עתיד של מלחמות על משאב נדיר זה.

כל זה נראה לי כחדשות היסטריות (וגם היסטוריות), אך נחשו היכן בחרו מחברי הדו"ח לשים את הטבלה? האם בעמוד הראשון? האם היה דיון על הגרף בעמוד הראשון? האם הוא יצר כותרות ברחבי העולם? לא ולא ולא. הוא נקבר עמוק בדו"ח ושום אזכור שלו לא נעשה במסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד צאת הדו"ח.

החשש הוא ששווקים מבוהלים עלולים לגרום לנזק אדיר – רכישות בהיקפים גדולים שיעוררו מאבקים על מקורות, מה שעלול להוביל להפסקות חשמל ולשאר מיני צרות. אך עד עתה, בהתמודדות עם האתגר הכביר, המערכות הפוליטיות והכלכליות שלנו נראות כושלות ביכולתן להכיל את המציאות. וכך, אנו נאלצים לחיות עם האשליה שיש לנו את כל הזמן שבעולם להסתגל לעידן שאחרי הנפט. אפילו אין דיבור או מחשבה של ממש על איך יראה העולם בלי האנרגיה הזמינה שכה הורגלנו בה. המציאות הפכה מסוכנת מדי.

אז בתשובה לשאלתה דאז של המלכה, ראינו את זה בא, אך בחרנו להתעלם.

לכתבה המקורית.

על פי מקור פנימי בסוכנות, נתוני הרזרבות נופחו

מאת טרי מק'ליסטר, הגרדיאן

העולם הרבה יותר קרוב למשבר נפט ממה שבכירים מוכנים להודות, כך על פי מקור פנימי בסוכנות האנרגיה הבין לאומית, שטוען שהסוכנות 'שיחקה' עם הנתונים באופן שיטתי כך שיראו אופטימיים יותר. זאת בכדי למנוע פאניקה במערכת הכלכלית. הבכיר טוען שארה"ב שיחקה תפקיד מרכזי בעידוד הסוכנות להמעיט בהסתברות לירידה מהירה בתפוקה משדות קיימים, ומנגד להגדיל את ההסתברות למציאת שדות נפט חדשים.

האשמות אלו מטילות צל כבד על מידת האמינות של הדו"ח השנתי של הארגון, שראה אור בימים האחרונים . דו"ח זה משמש כבסיס למדיניות האנרגיה והאקלים של ממשלות רבות במערב  ומכאן חשיבותו.

עיקר הביקורת הינה על הטענה החוזרת שתפוקת הנפט תוכל לעלות מרמתה הנוכחית של 83 מיליון חביות ביום ל105 מיליון חביות ביום. ביקורות מחוץ לאירגון טענו זה מכבר שלטענה זו אין ביסוס עובדתי ושלמעשה עברנו כבר את שיא התפוקה הגלובאלי.

כעת תאורית שיא תפוקת הנפט זוכה לרוח גבית מלב הממסד. "ה-IEA חזתה ב-2005 שאספקת הנפט תוכל לעלות לרמה של 120 מיליון חביות ליום ב-2030, אך נאלצה לרדת ל116 ולבסוף בשנה שערבה לרדת שוב ל-105. הנתון של 120 מיליון נחשב תמיד לשטויות אך אפילו התחזית הנוכחית גבוהה בהרבה ממה שניתן לחזות על פי המידע שבידי הסוכנות."

"רבים בסוכנות מאמינים שיהיה זה בלתי אפשרי לשמר רמות תפוקה של 90 עד 95 מיליון חביות בלבד, אך החשש מפניקה שעלולה לפשוט בשווקים מונעת ממידע זה להתפרסם. בנוסף, האמריקאים חוששים שסוף שלטונו של הנפט יהיה גם סופם כמעצמה בעלת גישה למקורות הנפט העיקריים."

מקור בכיר נוסף בסוכנות שפרש כבר אך בכל זאת העדיף להישאר בעילום שם, אמר כי כלל מפתח בארגון היה והינו שזה הכרחי לא להרגיז את האמריקאים, אך העובדות הן שאין כל כך הרבה נפט בעולם כפי שנאמר. "כבר נכנסנו לתחום ה"שיא" בתפוקה. לדעתי המצב ממש חמור."

הסוכנות מכירה בחשיבות הנתונים שהיא מפרסמת: "ממשלות ה-IEA ותעשיות מרחבי הגלובוס סומכים על דו"ח האנרגיה השנתי שיספק להן מידע עקבי שעל בסיסו יכולות הן לייצר מדיניות ולהתוות את התכנון העסקי."

בין רבות, ישנה הממשלה הבריטית שמעדיפה מידע זה על פני מקורות אחרים דומסטיים בשביל לטעון שהסכנה לאספקת הנפט לטווח הרחוק היא מועטה.

הארגון אמר הלילה שמבקרי הדו"ח מ'מחנה' שיא התפוקה ביקרו באופ שגוי את הדיוק של תחזיות הארגון. דובר הסוכנות אמר שאין באפשרותו להגיב לפני פרסום הדו"ח של 2009 (שבינתיים כבר פורסם, י.ה.).

ג'ון המינג, שעומד בראש הקבוצה הבין מפלגתית בנושא שיא תפוקת הנפט והגז אמר שהחשיפה הנ"ל אימתה את חששותיו שה-IEA המעיט באפשרות של משבר מתקרב ושלדבר היו השלכות מרחיקות לכת על הממשלה בארצו.

הוא אמר גם שמספר בכירים ב-IEA יצרו עימו קשר לגבי הסקפטיות הבלתי תלויה שלו לגבי תחזיותיהם. "ההישענות על ה-IEA שימשה תירוץ לטעון שאספקת הגז והנפט ימשיכו לצמוח עד 2030. כעת ברור שלא כך יהיה ושלא ניתן לסמוך על נתוני הסוכנות."

"כל זה מגביר את חשיבות השיחות בקופנהגן [על שינוי האקלים] ואת הצורך של בריטניה לעבור במהירות לכלכלה מקיימת יותר [מופחתת פחמן] אם ברצונה להימנע מאסון כלכלי."

סוכנות האנרגיה הבין לאומית נוסדה ב-1974 אחרי משבר הנפט דאז במאמץ לשמור על אספקת הנפט למערב. הדו"ח השנתי של הארגון יוצא תחת ידיו של הכלכלן הראשי בארגון, פתיח בירול, שהגן בעבר על התחזיות מפני ביקורות מחוץ.

אך כעת מקורות ב-IEA שיצרו קשר עם הגרדיאן אומרים שבירול עומד מול לחצים גוברים מבפנים שענינם אמינות הנתונים שהארגון מפרסם.

מת'יו סימונס, מומחה בתעשית הנפט, פיקפק מזה זמן רב בשיעורי הירידה בתפוקה ובסטטיסטיקות הנפט שסופקו על ידי ערב הסעודית לגבי שדות הנפט שלה. הוא העלה שאלות לגבי האפשרות ששיא התפוקה קרוב בהרבה ממה שנהוג היה  לחשוב.

דו"ח של המרכז הבריטי לחקר האנרגיה (UKERC) שפורסם בחודש שעבר טוען שתפוקת הנפט הקונבנציונאלי עלולה לעבור לשלב הירידה לפני 2020 – אך שהממשלות לא מתמודדות עם הסכנה. סטיב סורל, המחבר הראשי של הדו"ח, אמר ש"תחזיות המציעות שהשיא לא יקרה לפני 2030 הן אופטימיות במקרה הטוב, ובלתי סבירות במקרה הרע."

אך כבר ב-2004 היו אנשים שהעלו אזהרות דומות. קולין קמפבל, מנהל לשעבר בחברת הנפט הצרפתית טוטאל אמר" אם נתוני הנפט האמיתיים היו מתפרסמים, היתה נוצרת פניקה בשוק המניות… בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה בכך."

לכתבה המקורית.

World Energy Outlook 2009

בתאריך 10 בנובמבר 2009 פרסם ארגון IEA את הדוח WEO2009.
באתר Energy Bulletin ניתן למצוא תקציר של הדוח.

נזכיר שארגון IEA הוא הגוף המייעץ בנושאי אנרגיה למדינות OECD. מדינות רבות פוטרות את עצמן מעיסוק בתחזיות לגבי נושא האנרגיה תוך הסתמכות על הדוחות של IEA, ומכאן חשיבותו האדירה של הארגון והדוחות שהוא מפרסם.
בשנים האחרונות, ובייחוד בדוח של שנת 2008 הארגון מנמיך את התחזיות שלו. בדוח השנה אין כמעט שינוי בתחזיות ביחס לשנה הקודמת.
בשנים האחרונות הוגדרו לארגון שתי מטרות סותרות:
1 – להציג את הדרך להגעה לביטחון אנרגיה שיאפשר צמיחה כלכלית, כך שאנרגיה לא תהווה מכשול כלכלי לצמיחת הכלכלה במדינות OECD.
2 – להציג את הדרך בה מדינות העולם יידרשו לשנות את מדיניות השימוש באנרגיה, וזאת בכדי למנוע את התחממות כדור הארץ עקב פליטות CO2.
בדוח של 2008 הארגון לא ממש הצליח ליישב את הסתירה בין המטרות.
בדוח השנה הארגון בחר בדרך של פרסום שני תרחישים שונים.
Reference Scenario – תרחיש המתמקד בפיתוח כלכלי, ולכן נותן דגש על צמיחה בצריכת האנרגיה לצורך אפשור הצמיחה הכלכלית. בתרחיש הזה ריכוז CO2 עלול לעלות עד 1000PPM, שמשמעו עליה של 6 מעלות. בתרחיש זה צריכת סך כל הדלקים הנוזליים מגיעה לערך של 105 מיליון ליום (ביחס לערכים של 84-85 בתקופה האחרונה).
450PPM – תרחיש המתמקד במניעת שינוי האקלים על ידי הגעה למקסימום של 450PPM בריכוז של CO2, ובכך למנוע עלייה של יותר משני מעלות. חשוב לציין שישנם טענות רבות שהסף הרצוי הוא 350PPM ולצורך מאבק על כך קם ארגון 350.org.

בדרך של הצגת שני תרחישים, הארגון מעביר למקבלי ההחלטות בעולם את הנטל של הבחירה בין התרחישים והתוצאות שיהיו לבחירה. יש לזכור שבתאריך 7 לדצמבר השנה תתכנס בקופנהגן וועידת COP15 בה ינסו מנהיגי העולם לנסח פרוטוקול חדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג בשנת 2012.
הדוח אינו מכיר במגבלות טכניות או גיאולוגיות בתפוקת הנפט, אלא רואה את ההפקה כפונקציה של כמות הכסף המושקע בפיתוח שדות נפט עתידיים.
במאמר זה לא נסכם את כל הפרטים, ונתרכז במספר תובנות והשגות על הדוח.
תפוקת הנפט במדינות שאינן חברות באופק תגיע לשיא בשנת 2010, מה שאומר שכל העלייה בתפוקה שהארגון חוזה תבוא מארגון אופק. מכאן ברור שארגון אופק יחזק את כוחו להשפיע על מחירי הנפט בעולם. בנוסף נשאלת השאלה האם לאור ההיסטוריה של 'משחק' בנתוני רזרבות הנפט, האם הגיוני להאמין שארגון אופק אכן מסוגל להגדלה כזאת בתפוקה?
בנושא מחירי הנפט, הארגון צופה לערך של 100$ לחבית בשנת 2020. אולם ישנם טענות רבות שהכלכלה העולמית, ובייחוד זו של ארצות הברית אינה יכולה לצמוח במחיר כזה.
הארגון מדגיש שעם התאוששות הכלכלה העולמית, יעלה הביקוש לנפט ומחירו יעלה. הארגון משער שנראה זאת בערך באמצע העשור הבא.
האתר של Guardian פרסם טענות של שני מדליפים בכירים מארגון IEA שטוענים שתחזיות IEA מוטות כלפי מעלה עקב לחצים של הממשל בארצות הברית וכן רצון להימנע מתחזית קודרת מדי שתערער את השווקים הכלכליים. כתבה נוספת עוסקת באותו הנושא.
מאמר שנכתב באוניברסיטת Uppsala, והותר לפרסום עכשיו, מנתח את הדוח של שנת 2008 (שכאמור כמעט זהה לזה של 2009) ומערער על התחזיות. המאמר הגיע למסקנה שבשנת 2030 סך כל תפוקת הדלקים הנוזליים יהיה 75 מיליון חביות ליום (לעומת 105 בתחזית IEA), מה שימנע צמיחה כלכלית בעתיד.