שיא תפוקת הנפט – Peak Oil Israel

בחודש האחרון יש גל של ארועים בהם גופים רשמיים וחשובים החלו לעסוק באפשרות של הגעה לשיא תפוקת הנפט בזמן הקרוב.
על פי הגרפים, אנחנו יודעים שהתפוקה העולמית של נפט גולמי נכנסה לפלטו החל מתחילת שנת 2005, כך שברור שאנחנו כבר עכשיו בשיא תפוקת הנפט, אך עדיפה התפכחות עכשיו מאשר לעולם לא.
Chris Nelder באתר Energy & Capital ערך סיכום מעולה של ההתרחשויות של החודשיים האחרונים.
לכתבה

נדב איל פרסם כתבה בעיתון מעריב על נושא שיא תפוקת הנפט.
הכתבה מסקרת באופן יוצא דופן את ההתפתחויות בנושא 'שיא תפוקת הנפט', בדגש על פרסומים והתבטאויות של גורמים חשובים ומוסמכים, כך שהנושא כבר אינו נחלתם של "היפים זקנים" כפי שנדב מתאר.
יתכן שפרסום של עוד כמה כתבות כאלו בעיתונים החשובים יתניע תהליך של התפכחות בציבור ובהנהגה בישראל.

לכתבה

קיים ויכוח גדול לגבי ההשפעה של ספקולנטים על מחירי הנפט. אנשי כלכלה נוטים לייחס את כל העלייה במחירי הנפט בשנת 2008 לפעולה של ספקולנטים. מנגד, אנשי קהילת 'שיא תפוקת הנפט' מצביעים על כך שתפוקת הנפט הגולמי (crude) לא גדלה כמעט מאז 2005. אז מה התשובה הנכונה? לדעתי שני ההסברים נכונים. אכן נוצר לחץ של ביקוש ביחס לתפוקה שלא עלתה, אך הספקולציה שימשה כ'מגבר' לאותו לחץ והעלתה את המחיר לרמות הגבוהות ביותר שהיו אי פעם. באותה מידה, בריחה של ספקולנטים הורידה את המחיר מערך של 147$ (יולי 2008) לערכים בסביבות 30$ (תחילת 2009). הנתון הבולט הוא שהתפוקה השתנתה בלא יותר מחמישה אחוז, כאשר השינוי במחיר היה אדיר.
בשבוע האחרון יש נסיון להניע תהליך ב-CFTC בארצות הברית, ובשמה המלא "Commodity Futures Trading Commission", להגביל ספקולציות בחוזים עתידיים על נפט.
גם אם הרפורמה תעבור יקח עוד זמן רב עד שההשפעה שלה תורגש. עד אז מחיר הנפט ישאר חשוף למתקפות של ספקולנטים ולתנודות בשער הדולר.
לכתבה על הרפורמה המוצעת באתר msnbc.

משה שלום התייחס באתר גלובס לשאלת המחיר העתידי של הנפט. יש לציין ששלום הוא בין הכותבים הכלכליים הבודדים בארץ שמכיר ומאמין ברעיון של Peak Oil.
שלום מנסה להבין מתי הנפט יחצה את רף 90$ לחבית. זו אולי אחת השאלות החשובות ביותר כיום לכלכלה העולמית, וזאת מפני האמונה שנפט הנמכר במעל 90$ גורם למעין "מס" על הכלכלה, מונע חזרה לצמיחה, ועלול לדרדר את העולם לשלב הבא (תרחיש W) במשבר הכלכלי שהחל בשנת 2008.
זה המקום לטעון שהשלב הבא במשבר הכלכלי יהיה חמור בהרבה מהשלב הראשון, וזאת מכיוון שלממשלות שוב לא יהיו את אותם טריליוני הדולרים 'לשפוך' בכדי לתמרץ את הכלכלה.
בעיתון גלובס פורסמה כתבה המביאה מדבריו של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית (IMF), דומיניק שטראוס קאהן. מתוך הכתבה:
קאהן הזהיר כי "יציאה מוקדמת מדי מחבילות התמריצים עלולה להיות טעות משום שיתכן ולמדינות אין את הכלים הנחוצים להתמודדות עם נפילה נוספת למיתון לאחר שהשתמשו גם בכלים הפיסקליים והמוניטריים שברשותם".
חזרה למחיר הנפט. אני מציע לבחון את מחיר הנפט ביחס ליכולת של ארגון OPEC לייצב אותו לערך שהם רוצים. בחודשים האחרונים אנו שומעים שוב ושוב את ראשי OPEC (בעיקר מערב הסעודית) טוענים שמחיר 'הוגן' לנפט הוא בטווח של 75-80$ לחבית. הסיבה לכך (מבחינתם לפחות) היא שדרוש מחיר של 60$ בכדי לפתח שדות חדשים, וכאמור עליה מעל 90$ תגרור כניסה למיתון נוסף. לאחר הכניסה למיתון של 2008, חלה ירידה בביקוש לנפט והמחיר קרס בתחילת 2009. OPEC בצעו סדרה של קיצוצים במכסות הייצור שלהם, ולאורך מספר חודשים הצליחו לייצב שוב את המחיר. החל מחודש יוני 2009 המחיר התאושש ל70$ ומאז המחיר נע בטווח שבין 70-84$ לחבית.
מבחינת OPEC המצב כיום הוא כאמור 'הוגן' ואין צורך לשנות את מכסות הייצור של המדינות החברות. בכדי שהמחיר ישמר בטווח הרצוי, צריך שלארגון יהיו שתי יכולות:
1) יכולת עצירת אספקה, וזאת על ידי משטר המכסות ומידת העמידה של המדינות במכסות. במידה והמחיר צונח, הסעודים מכנסים את המדינות, מקצצים במכסות, 'קוראים אותן לסדר', ומוודאים שיש עמידה ביעדי המכסות. אך כל עוד המחיר הוא בטווח הרצוי, הסעודים 'מעלימים עין' מרמאויות של מדינות ביחס לעמידה ביעדי המכסות.
2) יכולת אספקה עודפת, הכוונה למתקני אספקה שמושבתים באופן יזום, אך ניתן להפעילם בטווח של 30 עד 90 יום. היכולת הזו נקראת spare capacity או excess capacity. כל עוד יכולת האספקה העודפת גדולה ממיליון חביות ליום, יש לארגון עדיין יכולת לייצב מחיר, אחרת נוצר מצב שהביקוש עולה על התפוקה והמחיר יכול לעלות ללא שליטה, בסיוע של ספקולנטים שמזהים את המצב.
שני הגופים החשובים ביותר שמפרסמים את נתוני spare capacity של OPEC, הם IEA (ארגון האנרגיה המייעץ למדינות OECD) וכן EIA (ארגון האנרגיה של ארצות הברית).
אתר The Oil Drum מרכז עבורנו בכל חודש את הנתונים משני מקורות אלו ומפרסם אותם בניתוח חודשי הנקרא Oilwatch Monthly .
בדוח של דצמבר 2009 ערכי OPEC spare capacity (סעיף 7) הם 5.38 (על פי EIA) או 4.08 (על פי IEA), כך שיש עדיין לארגון OPEC יכולת לייצב את המחיר כרצונו.
בגרפים הבאים מוצגים נתוני OPEC spare capacity ביחס לתפוקה של OPEC, רואים בבירור את ההשפעה של קיצוץ המכסות בתחילת שנת 2009.

מתי ערכי OPEC spare capacity ידרדרו ל'טווח השחור'? זה נושא לפוסט נפרד.
ומה לגבי ירידת המחיר לערך של 60$? כל עוד העולם לא נכנס למשבר משמעותי נוסף, שיגרור צניחה בביקוש לנפט, יש לארגון OPEC יכולת לאושש את המחיר באם הוא יצנח מתחת לערך של 70$.
אירוע של משבר עולמי נוסף יכול לקרות, וישנן מספר סיבות שמדברים עליהן באחרונה: פיצוץ בועת נדל"ן בסין, חדלות פירעון של מדינות כמו יוון, אירועים שונים סביב איראן ועוד אירועים בלתי צפויים שהם מבחינת 'ברבור שחור'.
סיכום – המחיר צפוי להישאר בטווח של 75-80$ עד שתרד יכולת האספקה העודפת של OPEC, או שתחול קריסה כלכלית עולמית לפני כן.

נכתב על ידי אמיר כרמל

האתר The Oil Drum מציג את הדוח החודשי שלו לחודש דצמבר.
הדו"ח מרכז נתונים משני סוכנויות העוסקות בחקר נושא האנרגיה:
IEA – הגוף של מדינות OECD.
EIA – הגוף של ארצות הברית.
ישנו שוני קטן בין הנתונים וזאת מפני שאין שקיפות מלאה בעולם האנרגיה.
אני מציע להתמקד בנקודות הבאות:
גרף מספר 1 – אנחנו עכשיו רק 2 מיליון חביות ליום מתחת לשיא התפוקה של אמצע 2008, כלומר במקרה שהביקוש יעלה עוד קצת נתחיל לראות נסיקה של המחירים מעל 100$ לחבית.
גרף מספר 2 – הנפט הזול המוגדר Crude נכנס לפלטו (פרט לעלייה קלה באמצע 2008) החל משנת 2005, וזה גם המועד בו מחירי הנפט החלו לנסוק.
גרף 3 – תפוקת Crude במדינות שאינן חברות באופק נמצאת בירידה!
גרפים 5,4 הם אולי החשובים ביותר. הגרפים מציגים את ערכי יכולת היצור הפוטנציאלית של אופק – spare capacity. במאמר קודם הסברתי מדוע הגל הבא של המשבר הכלכלי יכול להיות קשור לערך של spare capacity. בגרפים ניתן לראות שיש בין 3-4 מיליון חביות ליום של רזרבת יצור לאופק, מעל ל'קו השחור' של מיליון חביות ליום שמנטרל את היכולת של אופק לשלוט במחיר.
נמשיך ונעקוב אחרי הדוחות החודשיים הללו, ונבחן את מגמת spare capacity של אופק.

נכתב על ידי אמיר כרמל

תעשיית התעופה רגישה מאוד למחיר הנפט. מכיוון שכבר כיום מדובר במערכת הסעת המונית יעילה, עם מעט מאוד יכולת נוספת להתייעל תפעולית ואנרגטית. נכון להיום לא קיים תחליף לדלק המטוסים המופק מנפט גולמי. לא פלא לכן שגורמים בתעשייה החלו להתעניין בנושא 'שיא תפוקת הנפט'.
מאמר בשם:
THE RESULT OF SPECULATION OR AN EARLY INDICATOR OF A MAJOR AND GROWING FUTURE CHALLENGE TO THE AIRLINE INDUSTRY?
סוקר את השפעת מחיר הנפט על תעשיית התעופה, ונותן הסבר מפתיע בהיקפו וברמתו על היסטוריית הנפט בעולם, דרך כל צרכני ויצרני הנפט בשנים האחרונות, וממשיך לתחזיות לעתיד.
המאמר מומלץ מאוד ולא רק בהקשר של נושא התעופה.
למאמר המלא

האם סין הענקית פוחדת מישראל? היתכן? וכיצד נפט קשור לסיפור?
על כך בכתבה הבאה

טרם הספקנו להזכיר כאן בבלוג את דו"ח UKERC וכבר צצים ועולים שניים חדשים, הודות לניוזלטר המצוין של ארגון ODAC שבהחלט שווה להכירו.

אז ככה…

שני הדו"חות ראו אור החודש ממש, אוקטובר 2009. האחד, שמו הלועזי הוא:

The great transition, a tale of how it turned out right

שזה משהו כמו: השינוי הגדול, מעשיה בה הכול הסתדר לבסוף

הדו"ח חובר על ידי ארגון nef, שעוסק בנושאים כלכליים גם בדיבורים וגם במעשים. בין דפי החיבור הזה תמצאו התיחסות משולשת למשבר האנרגיה, שינוי האקלים והלחץ על הסביבה. תמצאו גם נסיון מעשי לעצב תגובה לאתגרים, עם דגש על שיוויון ושינוי ערכים. הציטוט המובא בראש הדו"ח מסכם את גישתו כלפי הדוגמה הכלכלית הנוכחית –

"כל המאמין באפשרות של צמיחה מעריכית עד אין סוף בעולם סופי, הרי הוא משוגע או כלכלן"   קנת' בולדינג, כלכלן

לינק ישיר להורדת הדו"ח

לינק לעמוד ההורדה של הדו"ח באתר

הדו"ח השני נקרא:

Heads in the sand: Governments ignore the oil supply crunch and threaten the climate"

או בעברית: עם הראש בחול: ממשלות מתעלמות ממשבר הנפט ומאיימות על האקלים

חיבור זה נכתב על ידי הארגון Global Witness. בפנים תמצאו את אחד הסיכומים הטובים והמעודכנים בנושא המדובר, פלוס ביקורת מענינת וחשובה על עמדתה הבעיתית-לשעבר-כמעט של ה-IEA.

לינק ישיר להורדת הדו"ח

לינק לעמוד ההורדה של הדו"ח באתר

אתם מוזמנים ורצוי שתקראו, תסיקו מסקנות ותפיצו הלאה. מה עוד יש לומר?

.

יוזמת דזרטק – הקמת חוות תרמו-סולאריות באפריקה – נולדה על ידי קומץ אקדמאים בשנות השבעים. אבל מי שהפך את האידיאולוגיה לתעשיית מזומנים הוא איש חברת הביטוח Munich Re, ארנסט ראוך, שמספר כיצד משתלבת ישראל בפרויקט של 400 מיליארד יורו

מאת רויטל חובל, עיתון הכלכליסט

באחד הערבים של אפריל 1968 נפגשו בווילה ברומא קבוצה קטנה של אנשים, בהם אקדמאים, תעשיינים ודיפלומטים. הם שטחו זה בפני זה את חששותיהם מכך שהצמיחה הכלכלית של העולם אינה אינסופית, והחליטו לחבר דו"חות על עתיד הצמיחה הכלכלית. דו"חות אלה, שב־1972 יצאו לאור בספר בשם "הגבולות לצמיחה הכלכלית", נמכרו מאז בעשרות מיליוני עותקים ברחבי העולם. זו היתה תחילתו של "מועדון רומא" (Club of Rome).

אחד הרעיונות שהעלתה החבורה היתה לספק חשמל לאירופה, למזרח התיכון ולאפריקה הצפונית בהסתמך על מקורות של אנרגיה מתחדשת. ההוגים ראו בדמיונם את פוטנציאל אנרגיית השמש, שמגיע לשיאו בעיקר באזורים המדבריים של צפון אפריקה.

דזרטק – עושים כסף מהמדבר

הקונספט של מועדון רומא הבשיל לכלל מימוש רק לאחר שלושה עשורים. בתחילת המאה ה־21 החלו חוקרים גרמנים לערוך מחקרים על יכולות הפקת חשמל מאנרגיה סולארית. הצמיחה המהירה בשוק תחנות כוח תרמו־סולאריות בספרד החל בשנת 2006 החיה מחדש את היוזמה האוונגרדית.

כדי להפוך את פרויקט דזרטק מרעיון תיאורטי למציאות ממשית, היה צורך לתרגם את האידיאולוגיה לפוטנציאל של רווח כלכלי. בשנה האחרונה החלה חברת ביטוח המשנה הגרמנית Munich Re לקדם יוזמה תעשייתית שתכלול כמה תאגידי ענק (דוגמת סימנס) שיכולים ביחד להגשים את החלום. התוצאה היא פרויקט מגלומני, בהשקעה כוללת של 400 מיליארד יורו של 12 תאגידים, שיחצה יותר מ־20 מדינות בשלוש יבשות שונות. המטרה: לספק 15% מהיקף החשמל של כל אירופה עד שנת 2050. האמצעי: להקים תשתית לאספקת חשמל על בסיס מגוון מקורות של אנרגיה מתחדשת מאנרגיית שמש, דרך אנרגיית מים ורוח ועד אנרגיה גיאו־תרמית. רוב תחנות הכוח התרמו־סולאריות יוקמו במדבריות של צפון אפריקה. וכאן נכנסת חברת סולל הישראלית לתמונה.

איש הביטוח ישנה את העולם

על המעבר מהגיג של חבורת הוגים איטלקים לפרויקט מסחרי אדיר־ממדים בסהרה אחראי פקיד ביטוח אפור – גרמני בשם ארנסט ראוך, המכהן כראש מרכז עסקי האקלים בחברת Munich Re. ראוך אמר ל"כלכליסט": "זו העת המושלמת להתחיל בפרויקט דזרטק, לנוכח שינויי האקלים שהפכו לבעיה דחופה. כלכלות העולם צריכות דחיפה חדשה".

מה היתה נקודת המפנה שגרמה לך להחיות את היוזמה הישנה?

"החזון של רתימת השמש במדבריות לשם יצירת אנרגיה ידוע זה עשרות שנים, אבל נדרש זמן לרעיון עד שהצליח להגיע לסדר היום. ב־2006 חובר דו"ח שטרן, שסקר את הכלכלה העולמית בעקבות השינויים האקלימיים, וציין בבירור שיהיה זול יותר לנקוט היום אמצעים נגד שינויי האקלים מאשר לשלם מאוחר יותר עבור הנזקים שייגרמו".

"בשביל להתחיל בפרויקט דוגמת דזרטק כך שיהיה גם הגיוני מבחינה כלכלית, היה הכרח בהתקדמות טכנולוגית. לדוגמה, כיום הטכנולוגיה של מתח גבוה ישיר (HVDC) מאפשרת לנו לייצר חשמל במדבריות ולהזרים אותו למרחקים ארוכים. הטכנולוגיה העכשווית מאפשרת לנו להעביר חשמל ולאבד פחות מ־3% מהחשמל על כל 1,000 ק"מ".

איך ייראה העולם בשנת 2050 לאחר השלמת הפרויקט?

"חזון דזרטק הוא לספק אנרגיה יציבה ובטוחה במחיר סביר לעולם שבו חיים 10 מיליארד בני אדם, מתוך שימוש במקורות אנרגיה נקיים ובלתי נדלים. זהו פרויקט חיוני, אם האנושות רוצה להימנע ממחסור גלובלי חמור של אנרגיה ומים, ומאסונות אקולוגיים".

איך זה שדווקא חברת ביטוח היא זו שמחיה פרויקט כזה?

"ל־Munich Re, כחברת ביטוח משנה, יש יחסים מיוחדים עם שינויי האקלים בגלל ההשפעה שלהם על עסקי הליבה שלנו: ביטוח מפני אסונות טבע הקשורים במזג האוויר. זהו תחום בעל פוטנציאל נזק עצום, ולכן בעל פוטנציאל גדול להפסדים".

מה היו התגובות שקיבלת שכשהתחלת להוביל את הפרויקט?

"הרבה חברות רצו להצטרף אליו. 12 השותפות ביוזמת דזרטק סיימו עכשיו לפתור הרבה בעיות סטטוטוריות. השקנו את הפרויקט באופן רשמי ביולי, והמטרה שלנו כעת היא להקים ישות משפטית אחת עד סוף אוקטובר".

הפרויקט נסמך על ניסיון בהפקת אנרגיות במקומות אחרים בעולם?

"אחת מטכנולוגיות המפתח שישתמשו בהן בדזרטק היא CSP (Concentrating Solar Power, הטכנולוגיה שבה משתמשת חברת סולל הישראלית – ר"ח), שהיא החסכונית ביותר לייצור חשמל סולארי. לטכנולוגיה זו יש מוניטין רב־שנים בתחום האנרגיות המתחדשות במדבריות. למשל במשך יותר מ־20 שנה ישנה תחנת כוח במדבר מוהאבי בקליפורניה שמספקת יותר מ־300 מגה־ואט".

לפי פרסומים בעיתונות זרה, פרויקט דזרטק כולו אמור לייצר כ־240 אלף משרות בגרמניה לבדה. שווי החשמל שייוצר בסופו של דבר ב־2050 מוערך ב־2.8 טריליון יורו. עם מספרים כאלה, לא קשה להבין מדוע הקונצרנים הענקיים קפצו על היוזמה ומדוע קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מקדמת אותו במפגשי ה־G8. עם זאת, מבקרי הפרויקט טוענים כי הקשיים הפוליטיים שיעמדו בדרכו – הכרוכים בתיאום בין מספר רב של מדינות, בהן מדינות צפון אפריקה המסוכסכות – עלולים להכשילו.

מה עם הפוליטיקאים

תנאי להצלחה הוא הסכמה פוליטית של המשתתפות בו. האם קיבלתם את תמיכת ממשלות אירופה ואפריקה?

"כן. ממשלת גרמניה בירכה על היוזמה, וכן נציגים בכירים באיחוד האירופי ובאזור המזרח התיכון וצפון אפריקה. כבר קיימנו שיחות ראשונות על התוכנית הסולארית במזרח התיכון. נציג של הליגה הערבית השתתף בפגישת המייסדים שלנו ביולי. אבל אנחנו רק בהתחלה".

האם אתה חושב שאפשר ליישם רעיון דוגמת דזרטק בנגב? האם שקלתם אפשרות כזו?

"מוקדם מדי להעריך מהם המיקומים המדויקים הטובים ביותר שבם כדאי להקים תחנות כוח תרמו־סולאריות. מטרת היוזמה שלנו היא לפתח מפת דרכים שתהיה תוכנית שתצא לפועל בשלוש השנים הבאות. זו לא רק שאלה של מיקום, ויש הרבה שאלות פוליטיות שיצטרכו להשיב עליהן לפני שרעיון דוגמת דזרטק יוכל להתגשם בישראל".

לכתבה המקורית.

הארגון הבריטי UKERC פרסם בתחילת החודש (אוקטובר) דו"ח חדש ומקורי, העוסק בשאלת האנרגיה. "אילו ראיות קיימות בכדי לתמוך בטענה שתפוקת הנפט תוגבל על ידי גורמים גיאולוגיים לפני 2030?

עם שאלה זו פנה הארגון למלאכת חיבור הדו"ח, שהסתכם ב-228 עמודים. הנה סיכום המסקנות:

1. למרות מידה גדולה של אי-וודאות, יש מספיק מידע בכדי להעריך את הסיכונים של ירידה בתפוקת הנפט הגלובאלית. המטודולוגיות הקיימות  עלולות להוביל להערכות חסר של מאגרי הנפט ושל קצב האספקה העתידי.
2. עם זאת, קצב הירידה בתפוקה הולך ומאיץ. יהיה צורך להחליף למעלה משני שלישים מהאספקה הקיימת עד 2030, רק כדי להישאר ברמת התפוקה הקיימת.
3. בעוד שישארו רזרבות משמעותיות של נפט לא קונבנציונאלי, קצב ההפקה שלהן עלול להיות איטי ובעל משמעות מועטה לענין המועד של שיא תפוקת הנפט הגלובאלי.
4. נראה שהתפוקה הגלובאלית תתחיל לרדת לפני 2030. יש סיכון משמעותי שזה יקרה גם לפני 2020. בהתחשב בפרקי הזמן הדרושים לפיתוח אנרגיות חלופיות ותכניות לחיסכון בצריכה, יש להתיחס לסיכון ברצינות מרובה.

ארגון UKERC מגדיר עצמו כקונסורציום של 15 שותפים אקדמאיים מ-15 מוסדות בריטיים שונים.

לעמוד הרלוונטי באתר הארגון

לינק ישיר לדו"ח המלא.

לינק ישיר לדו"ח המסכם.

לינק לכתבה של רויטרס ביוטיוב על הדו"ח.