כנס הרצליה קיים ביום שלישי האחרון את המושב בנושא שיא תפוקת הנפט כמתוכנן ("מחיר החבית: השלכות אסטרטגיות לעולם ולישראל"). אז מה היה לנו שם?

ראש ה-CIA לשעבר, James Woolsey, התאים את דבריו לקהל הישראלי והאשים את אופק (ארגון מדינות מייצאות הנפט) בצמצום מכוון של אספקת הנפט כדי לשמור על מחירים (ולפיכך גם רווחים) גבוהים. לטענתו, אופק מאלצת את ארה"ב להשקיע מיליארד דולר ביום (!) כדי לייבא נפט ואת כל הכסף הזה היא מנצלת כדי לחנך מוסלמים בכל העולם לפי הזרם הווהאבי הרדיקלי נגד המערב. "בפעם הבאה שאתם נכנסים לתחנת דלק, סובבו את המראה אליכם, ותראו מי מממן את המדרשות בפקיסטן שמחנכות ילדים לשנוא יהודים ולדבוק בטרור", כפי שהוא צוטט בדה-מרקר. וולזי זילזל באינטליגנציה של קהל שומעיו כשלא נגע בכמה נקודות די מהותיות לנושא זה. הראשונה היא שערב הסעודית ויתר יצואניות הנפט במפרץ (למעט איראן) הן בפועל כמעט משטרי בובה של ארה"ב (ממש כמו מצרים עד לימים האחרונים). המדינות הללו מקבלות מארה"ב סיוע בטחוני בסך מיליארדי דולרים כל שנה, משכנות בסיסי צבא אמריקאיים עם אלפי חיילים, ומקיימות קשרים חמים עם ארה"ב מאז סוף מלחמת העולם השניה (אכן, היה משבר כבד ביחסים אחרי מלחמת יום כיפור, אבל היחסים שוקמו מאז בהצלחה). באמצע שנות ה-80 הסעודים הציפו את השוק בנפט זול לבקשת האמריקאים, במהלך שסייע למוטט את כלכלת ברית המועצות. הנקודה השניה היא הפרסום של ויקיליקס שיצא מיד לאחר נאומו של וולזי, ולפיו שגרירות ארה"ב בסעודיה בכבודה ובעצמה טוענת שייתכן בהחלט שלסעודיה אין יכולת להוריד את מחירי הנפט המאמירים. לסיכום, וולזי כיוון את דבריו לקהל שהוא הבין כאנטי-ערבי (כנראה במידה רבה של צדק) אבל התעלם כמו רוב הדוברים האחרים מנושא הדיון – שיא תפוקת הנפט – נושא שה-CIA עוסק בו כבר משנת 1977. לפי וולזי הנפט יכול וצריך להפוך ל"מלח" – ממצרך נדיר ויקר להפוך למצרך זול ונפוץ. מהיכרות עם מדיניות החוץ של ארה"ב ומפת פריסת בסיסי הצבא שלה ברחבי העולם אני מתקשה להאמין שהוא עצמו מאמין לדברי ההבל האלה שיצאו מפיו.

יוסי הולנדר, יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי, דיבר באופן ריאלי ומוחשי על ההשפעה של מחירי נפט עולים על יבשת אפריקה. לפי הולנדר, מדינות עניות באפריקה יחוו משברים שלטוניים עקב פגיעה קשה בתחבורה, במסחר, בייבוא דשנים ובחקלאות. להערכתו עשרות אלפים ימותו, העולם המערבי יצפה מהצד ללא רצון להתערב, מדינות באסיה יתחילו לאגור אנרגיה ומזון והעולם העשיר יתחיל להשתמש בכוח כדי לאבטח את מקורות האספקה שלו. הולנדר מסתמן כקול השפוי היחיד בקרב מה שניתן לכנות "בכירי המשק", שמבין את חשיבות הנושא וגם דואג להתריע עליו בתקשורת. מצד שני, הולנדר עדיין לא עשה את הקישור המתבקש בין שיא תפוקת הנפט לשינוי הפרדיגמטי שהוא עומד לחולל בכלכלה הגלובלית. ללא גידול בתפוקת האנרגיה לא תיתכן צמיחה כלכלית, וללא צמיחה המערכת הפיננסית הגלובלית לא מסוגלת לתפקד. שיא תפוקת הנפט משמעותו בטווח הזמן הקרוב העמקה של המשברים הכלכליים שפוקדים את העולם, ובטווח הזמן הרחוק יותר משמעותו דה-גלובליזציה, כלומר מעבר לכלכלות מקומיות יותר. בשלב מסוים בדבריו הולנדר פטר את 'שיא תפוקת הנפט' בנפנוף יד והפטיר שעם השקעה מספקת בסוף גם ההיצע יעלה. צריך לקוות שהוא לא נמנה עם מרבית הכלכלנים שחושבים שהם חיים בעולם שבו אם הם ירצו משהו מספיק חזק הוא באמת יקרה (תפיסת עולם שהם חולקים עם מעריצי "הסוד").

David Hobbs ממכון המחקר CERA עמד בציפיות ופיזר בדיוק את ההבטחות הללו. לפי הובס מה שהיה הוא שיהיה, המלתוסיאנים תמיד טועים בסוף, ואיכשהו אפשר להיות בטוחים שבסוף יהיה בסדר משום שעליה מספקת במחירים תתמרץ אותנו מספיק כדי למצוא תחליפים לנפט. מישהו צריך לבדוק איפה הוא היה ב-2008 ואיזה פתרונות ולקחים בדיוק הופקו מאז. ייתכן שהבחור (והארגון שבשבילו הוא עובד) לוקה בעיוורון או בשיטיון מתקדם.

ברנדה שפר מאוניברסיטת חיפה פיזרה גם היא אופטימיות בלתי נלאית, כשהסיקה שהמחצית הראשונה של המאה ה-21 תהיה התקופה של הגז הטבעי, כמו שהמאה ה-20 הייתה המאה של הנפט. ייתכן שגילויי הגז בישראל השפיעו על הזחיחות של שפר, אבל בקנ"מ גלובלי אין לדברים שלה שום ביסוס. זה אמנם נכון ששיא תפוקת הגז תתרחש אחרי שיא תפוקת הנפט, אבל ציור תמונת עולם לפיה יש מאגרי גז כמעט בלתי נדלים לעשרות השנים הבאות היא פשוט לא נכונה. מאז 1990 העולם צורך יותר גז ממה שהוא מגלה (בנפט זה קרה ב-1980). בצפון אמריקה תפוקת הגז עומדת בפני דעיכה ממשית בעשור הקרוב, ושיא תפוקת הגז הגלובלית תתרחש במהלך העשור הקרוב או זה שאחריו. איך הגז הטבעי, שהוא מקור אנרגיה איכותי פחות מנפט (ברמת הדחיסות האנרגטית שלו), אמור להחליף את הנפט אם כבר היום הוא עומד בפני דלדול משמעותי? לפי ההערכות האחרונות של הגיאולוג קולין קמפבל, התפוקה המשולבת של גז ונפט תתחיל את הירידה הבלתי נמנעת שלה ב-2020. גז בשפע עד 2050? לא אם שואלים את אמא אדמה.

דבריו של שאול צמח, מנכ"ל משרד התשתיות, היו אולי המדאיגים מכולם. צמח התמקד במושג העמום של 'ביטחון אנרגטי' והבטיח לקהל השומעים שישראל תייצא גז "רק אחרי שהיא תוודא ב-100% שהיא תדע להבטיח בעתיד את יציבות משק האנרגיה שלה". דא עקא, שבעולם עם משאבי אנרגיה מתדלדלים אי אפשר כמובן לעשות דבר כזה. המחירים ילכו ויאמירו עם הזמן, ולכן מדינה כל כך מבודדת כמו ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לבזבז את עתודות האנרגיה המוגבלות שהיא מצאה בשטחה. ישראל תעשה בחוכמה אם לא תייצא ולו מטר מעוקב אחד מהגז שהיא מצאה, מהטעם הפשוט שמה שהיא תייצא היום בכמה גרושים היא מחר פשוט לא תוכל להרשות לעצמה לייבא. צמח דיבר על מכוניות חשמליות, ביו-דלקים ועוד גאג'דטים שאינם ברי קיימא במקום על פיתוח תשתית ראויה של תחבורה ציבורית ופיתוח של כלכלה מקומית ומקיימת. אם זה הכיוון שאליו מנכ"ל משרד התשתיות מוביל, זו סיבה (לא מפתיעה בכלל) לדאגה.

Axel Binder, ראש מכון המחקר האסטרטגי של צבא גרמניה, היה היחיד שדיבר לעניין ופרס את התמונה הרחבה של שיא תפוקת הנפט ברמה הגלובלית. בינדר התחיל בגורמים המרכזיים שישפיעו על עתיד המאה – דמוגרפיה, שינוי אקלים, משאבים, אנרגיה. הוא המשיך בתיאור תרחיש שבו אכן שיא תפוקת הנפט מגיע ולא מצליחים למצוא תחליפים הולמים – והודה שבשלב זה יש יותר שאלות מתשובות. הוא דיבר על שינוי במדיניות החוץ, על ההשפעה על צבאות מודרניים, על סכנה ממשית למסחר המודרני ולצמיחה כלכלית, ועל הצורך לבצע ניהול סיכונים כן ואמיתי שלא מניח שהדברים יסתדרו לטובה רק מפני שאנחנו רוצים בכך. מעורר קנאה שבממשלת גרמניה יש מי שחושב על הדברים בצורה מפוכחת (גם אם באיחור רב), במיוחד ביחס לנציגים הישראליים שישבו לצידו על הבמה.

ולנושא אחר אך קשור – עליית מחירי הדלק, המזון והמים. אני רוצה להצטרף לג'ון ידידי באמירה חד משמעית – מחירי דלק עולים הם מציאות שהממשלה והציבור צריכים ללמוד לחיות איתם ואין טעם להילחם בהם (אני סולד מסיסמאות צבאיות אבל כאן מתבקש לאמר ש'קשה באימונים, קל בקרב'). מקריאה וצפיה בתקשורת הישראלית אפשר לחשוב שממשלת ישראל החליטה להתנכל לאזרחים ולהעלות את המחירים מסיבות שונות ומשונות (גביית מיסים, העברת הנטל מהשכבות הגבוהות לחלשות וכן הלאה). שוב, כמו אצל וולזי, מדובר בתשובות נכונות אבל חלקיות ביותר. מחירי המים עולים, כי חיים פה יותר מדי אנשים שצורכים יותר מדי מים, ולכן צריך להתפיל מי ים במקום פשוט לשאוב אותם מהאדמה. יש פחות גשם, כי כולנו היינו שותפים לרמת חיים תעשייתית שגרמה לפליטות גזי חממה שמביאות על המזרח התיכון תהליכי מידבור וייבוש. מחירי המזון עולים כי אוכלוסיית כדור הארץ גדלה מעבר לכושר הנשיאה של האדמה הפוריה בעולם, כי הכימיקלים שאנחנו מפזרים על כל מה שזז הורידו את איכות הקרקע ועודדו סחף שלה, וכי תהליכי שינוי האקלים שנובעים ממעשי האדם גורמים לתופעות טבע שמשמידות יבולים כמו בצורות, שטפונות, הוריקנים ושריפות. מחירי הדלק עולים כי תפוקת הנפט הגלובלית נמצאת בשיאה, אין יותר יצרנים שמסוגלים להגדיל באופן משמעותי את התפוקה שלהם (בדיוק כפי שקרה בעליית המחירים של 2008), והדפסת הכסף המאסיבית שמובילות ארצות הברית של פושטות הרגל בשנתיים האחרונות גורמות לאובדן אמון בדולר ולהזרמת הכסף לסחורות (נפט, מזון, מניות, זהב) שגורמות לעליה חדה במחירן. אלה הנושאים שצריכים להיות במוקד התקשורת, אבל במקום זה מתעסקים ברכילות ובתככים בין שטייניץ לביבי. התשובה למחירי אנרגיה גבוהים היא תחבורה ציבורית, לא המשך 'עסקים כרגיל'. התשובה למחירי מזון עולים היא מעבר לחקלאות מקומית ומקיימת, לא ויכוח על 20 אגורות לכאן ולשם. התשובה למחירי מים גואים אינה התפלה כי אם צמצום ילודה מרצון, נושא שהוא טאבו מוחלט במחוזותינו אבל מאיים על עתידנו יותר מהפצצה האיראנית וכל יתר האיומים המנופחים שתופסים את כותרות העיתונים.

ובנימה אופטימית זו – בעוד שבוע, יום ראשון ה- 20.2 בשעה 12:00 אעביר הרצה במכון ויצמן במסגרת ארגון 'מגמה ירוקה'. ההרצאה תתקיים באנגלית. כולם מוזמנים.

מיקום – אולם שמידט (נכנסים דרך השער הראשי, הולכים על הדרך הראשית וזה יהיה מצד שמאל (אחרי משהו כמו חמש דקות הליכה) ליד בניין פרלמן ומול בריכת הדגים).
מצורפים כמה משפטי הסבר.

Zoom Out – אנרגיה, כלכלה וסביבה במבט גלובלי.
רן ישר, מסטרנט בביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, ידבר על הקשר בין המערכת הכלכלית שלנו למשאבי טבע מתדלדלים.
נושא זה, שלרוב לא נמצא בפוקוס של ארגונים ירוקים, יכול להיות בעל השפעות מרחיקות לכת על חיינו האישיים כבר בעשור הקרוב.
בהרצאה יינתן הסבר על Peak Oil והשלכותיו – נושא שהצליח להניע לפעולה אישית וקהילתית עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם, וכמעט ואינו מוכר בשיח הציבורי בישראל.