התיאוריה הכלכלית הנקראת "כלכלה קייסיאנית" טוענת שבזמני משבר המדינה צריכה להזרים כסף לכלכלה המקומית ובכך לעודד פעילות כלכלית שתחזיר את המשק לצמיחה.
התיאוריה מניחה שהמימון להזרמות הכספים יכול לבוא על ידי הגדלה זמנית של גרעון המדינה.
כאשר תחולל צמיחה, יגדלו הכנסות המדינה ממיסים וכך תוכל המדינה להקטין את החוב שנוצר מהגרעון.
כאשר אנו בוחנים את התגובות של כל המדינות המפותחות למשבר הנוכחי אנו רואים שהן פועלות לפי העקרונות של קיינס.
מצד שני יש לזכור שיש קשר ישיר בין צמיחה וצריכת אנרגיה.
בכדי לצמוח צריך לצרוך יותר אנרגיה.
אם נקבל את הטענה שהגענו לשיא תפוקת הנפט (או לפחות לשיא תפוקת הנפט הזול להפקה), אזי קיים סימן שאלה לגבי היכולת לחזור לצמיחה, שהרי חזרה לצמיחה תדרוש הגדלת צריכת הנפט שתוביל לעלייה במחירו, ובכך תתמתן הצמיחה או שתעלם לגמרי.
במצב כזה המדינה לא תצליח לגייס הכנסות בכדי להקטין את החוב הלאומי שימשיך לגדול.
עבור כל מדינה מודדים את יחס החוב לתוצר, וכאשר היחס גדול נפגע דרוג האשראי של המדינה.
יחס חוב לתוצר גבוה מדי יכול להוביל לפשיטת רגל של המדינה.
טל עבדה פרסם כתבה בעיתון גלובס בו הוא מביע חשש להגדלת יחס החוב לתוצר את ארצות הברית.
כאמור החשש הופך לחמור ביותר בתקופה של שיא תפוקת הנפט.