משה שלום, סמנכ"ל פורקס-אילנד ניהול תיקי מט"ח פרסם בעיתון גלובס כתבה בשם כמה נמוך הוא עוד יכול לרדת.
משה כותב:
'וויכוח ער מתחולל זמן רב בדבר אמיתות ההשערה על התקרבות לשיא תפוקת הנפט העולמית.
המונח "Peak Oil" אינו מתייחס להתרוקנות העולם מנפט בכלל, אלא את ההתקרבות למציאות שבה יאזלו מקורות הנפט הקל להשגה, להפקה ולהפיכה לדברים מועילים.
נפט בעומק האוקיינוס, הנמצא ספוג בחול או בסלע, או הנמצא בקטבים, איננו יכול להשתוות לנפט הפורץ מבאר בסעודיה, רוסיה ואפילו ונצואלה. קצב הדילול והירידה בתפוקת הבארות הגדולות הקיימות, מתחיל לעורר חשש.'

מובאים בכתבה גרפים המראים הגעה לשיא תפוקת נפט בשדה הגדול ביותר של מקסיקו (Cantarell) ושדות הים הצפוני המוצגים כבעלי שיא תפוקה בשנת 1999.
עוד טענה חשובה היא שמספר הקידוחים בארצות הברית ירד משמעותית עקב המשבר הכלכלי, כך שבנקודת הזמן בו יחזור הביקוש לנפט, לא יהיו די שדות חדשים לפצות על אלו שבדעיכה.
משה מסכם:
'עקב הירידה העצומה במשאבי הייצור, התחזוקה והחיפושים החדשים, ועקב ירידה עקבית של תפוקה בבארות חשובים בעולם, קיים סיכוי סביר ללחץ גדול מצד הביקוש, כאשר המשבר יתחיל להתמתן. אם נוסיף לכך את האינפלציה הצפויה עקב ההזרמות האדירות מצד הממשלות, אני צופה עלייה של מחירי האנרגיה, והנפט במיוחד, בשנים הקרובות.'

ניתן לומר שמשה מצטרף לטענה של קהילת Peak Oil:
The end of cheap oil